לקראת שבת - פרשת בלק

לעילוי נשמת עטיה שרה בת יצחק הלוי

בלק, מלך מואב מפחד שבני ישראל ייכנסו לארצו ושולח את בלעם לקלל אותם.
בלעם נכשל במשימתו כי ה' שם בפיו מילות ברכה במקום הקללות שתיכנן. 

בלעם הרשע, האמנם ?
אלי בן-גיגי - ישיבת ההסדר קרית שמונה


חייבים אנו להודות שבקראנו את פרשת בלק - מפשט הפסוקים נראה שבלעם היה צדיק. צייתן גמור להוראותיו של הקב"ה וכפוף למרותו עד תום. והרי כמה דוגמאות:
"והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי" (דברים כ"ב ח'),
"אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'" (כ"ב י"ח),
ובדברו אל המלאך "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי" (כ"ב ,ל"ד).
איזו תמימות !! ועוד רבות הדוגמאות.
אך משום מה רוב הפרשנים ככולם (רס"ג, מלבי"ם, ספורנו ועוד) ובראשם רש"י לא חסים על בלעם כמעט בשום פסוק - ודנים אותו לכף חובה - ההפך הגמור מהפשט.
אביא 2 דוגמאות מרש"י על הפסוקים הנ"ל:
"אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר: "ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו".
דוגמא נוספת: "אם רע בעיניך אשובה לי" - להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו: "הוא בעצמו אמר לי ללכת ואתה מלאך מבטל דבריו ?! למוד הוא (הקב"ה) בכך..."
אם כך נשאלת השאלה - למה ומדוע רוב הפרשנים דורשים את בלעם ה"תמים" לגנאי ?

נביא או קוסם ?!
ישנו מקום נוסף בתנ"ך בו מוזכר בלעם והוא בספר יהושע. שם נאמרו: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם" (י"ג כ"ב) - רגע, בלעם לא היה נביא ? מפרשתינו נראה שהיה נביא של הגויים, יעידו על כך נבואותיו בסוף הפרשה.

הגמרא בסנהדרין ק"ו ע"א שואלת שאלה זו ועונה: אמר רבי יוחנן בתחילה נביא ולבסוף קוסם" - ואומר רש"י: "שנתן עיניו לקלל את ישראל - ניטלה ממנו נבואה ונעשה קוסם". בלעם, אולי בשלב מסויים של חייו הפך לנביא אך ברגע שנתכוון לקלל את ישראל הפך או חזר להיות קוסם.

מהי מהותו של הקוסם ?
על כך עונה הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" (כרך ד' עמ' 162) והרי תמצית דבריו:

כל הידיעות המגיעות לנו מבחוץ מגיעות דרך המוח, ודבר זה מגביל מאוד את ידיעותינו. ניתן לראות לעיתים רחוקות מעין התנוצצות אור פנימי שחודר מבעד למסך ולא עובר דרך המוח (כגון טלפתיה). הכישוף והקסם הם מעין דבר זה, אך התורה אסרתם לפי שפועלים בכח הטומאה. בתהליך הקסם חלה מעין היפרדות הנפש מהגוף כעין טומאת מת. כח טומאה זה הוא ההפך הגמור מכוחו של עם ישראל שנקרא "גוי קדוש", ומכאן נובעת שנאתו התהומית של בלעם לעם ישראל.

מסוף פרשתינו משמע שהסכים לקלל את ישראל ומעשה זה מעיד על תחילתו, שכבר משהזמינו בלק - כוונה זדונית זו נצנצה במוחו, בחינת ה"קוסם" שבו נתעוררה במלא עוזה, וממילא כל גינוניו היפים כביכול של בלעם אינם אלא התגלמות של מידותיו המגונות ושנאתו התהומית לעם ישראל.

אתון בלעם
כיוון נוסף שאולי ניתן להסביר לפיו את נטיית הפרשנים לגנות את בלעם הוא על פי הספור עם האתון.

לאחר כל פעם שהאתון מסרבת לנהוג לפי הוראתו, מכה אותה בלעם והתכוון אף להורגה "לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך" (במדבר כ"ב, כ"ט). כתגובה לכך קובלת האתון: "הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה. ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" (במדבר כ"ב ,ל'). בלעם היה נגוע במידת "חוסר הכרת הטוב".
הרב סתיו עם מסר מפרשת השבוע - פרשת בלק

מידת הכרת הטוב
הרב דסלר בקונטרס החסד ח"א (מכתב מאליהו פי"א) מתייחס למידת הכרת הטוב ולמקומה בנפש. מייחס הוא מידה זאת אל כח הנתינה והנטילה. ה"נותן" מרגיש בלבבו שלא רוצה מתנות חינם כלל ולא לקבל שום דבר מבחוץ, וממילא כשהוא מקבל דבר מחברו הוא מרגיש צורך לשלם לו - דהיינו להודות לו. אך ה"נוטל" ישאוף תמיד למשוך אליו הכל ולא משנה באיזה אופן (גזילה, תרמית וכד') וממילא כשמקבל משהו לא ירגיש שום חסרון וצורך להודות, שהרי חושב שהכל מגיע לו, ואף כשמודה אל תאמין לו. ובלשונו של הרב דסלר: "ואם תראה את הנוטל כי יודה ולפעמים גם באופן יפה מאוד, אל תאמן בו ובהודאתו כי בשפתיו יחנוף וליבו בל עימו" או שרצה לסבב אליו עוד מתנות אחרות להבא.

ומפרשה זו למדו הפרשנים לספר בגנותו של בלעם. בלעם היה נגוע במידת הנטילה, מידה אגואיסטית שרוצה הכל אליו וממילא שאומר "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" אכן מתכוון לכך ורוצה בכך שבלק יתן לו סכומים אלו. וכן על זה הדרך שאר הפסוקים.
שיר לשבת 
לכו נרננה - רבי שלמה קרליבך - Lechu Neranena

מה יהיה הסוף ? גאולה !!

קיבוץ גלויות
השלב האחרון בתהליך הגאולה הוא קיבוץ נידחי ישראל, ומשימה זו היא מעיקרי תפקידיו של המשיח. על-פי הרמב"ם, קיבוץ הגלויות הגדול יהיה לאחר בניין בית-המקדש השלישי וייעשה על-ידי המלך המשיח. הוא יקבץ לארץ-ישראל את כל היהודים, מכל קצוות תבל, ואף יאתר ויעלה לארץ את עשרת השבטים האבודים.
בקיבוץ הגלויות תגיע הגלות לקיצה וכל היהודים יחזרו לחיות בביתם האמיתי, בארץ-ישראל. איך יהיה מקום לכולם? - את הנגב כבר יישבנו? וחוץ מזה, לא לדאוג. גם ארץ-ישראל תגדל ותתפשט. היא תשתרע על שטח גדול יותר משטחה של ארץ-ישראל בימי מלכות שלמה.
מה יהיה הסוף ? גאולה !! הגאולה מציאותית יותר מתמיד

חמור לבן
בתפיסה העממית, המשיח יופיע על חמור לבן. צבעו של החמור אינו מופיע במקורות, אבל הנביא זכריה אכן מתאר את המשיח כמי שמגיע רכוב על חמור: "הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור" (זכריה ט,ט).
לעומת זאת, הנביא דניאל (ז,יג) מדבר על משיח שמגיע עם ענני השמים. הגמרא (סנהדרין צח,א) אומרת על כך: "זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור".
אחד הפירושים לכך, שזו בעצם שפת סמלים לדרך בואה של הגאולה. היא יכולה לבוא בהתגלות ניסית, אדירה, פתאומית ("עם ענני השמים"), אך היא יכולה גם לצמוח בהדרגה, מתוך המציאות הטבעית ("רוכב על חמור"). הכול תלוי בנו.
הרכיבה על החמור גם מסמלת את שליטתו של המשיח על החומר (חמור אותיות חומר). המשיח ישיג שליטה מלאה על העולם החומרי ויכוון את כל הפוטנציאל החיובי שבו למטרות האמיתיות, של אמונה, אמת, שלום, צדק ויושר.
זאב עם כבש
בנבואת ישעיהו הנביא (ישעיה יא,ו) מתואר שלום אידילי מופלא שישרור בימות המשיח: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". לא רק בני-האדם יחיו בשלום זה עם זה, אלא גם חיות הטרף יחדלו לטרוף. מה יאכלו אפוא החיות הללו? אומר הנביא: "ואריה כבקר יאכל תבן".
זה כבר לא שינוי התנהגותי, אלא שינוי מהותי בטבע הביולוגי של חיות הטרף. לכן יש מחכמינו שאינם מפרשים את הדברים כפשוטם, אלא כמשל לשלום העולמי שישרור בימות המשיח. לעומת זאת, רבים מהפרשנים מקבלים את הדברים כפשוטם ומסתמכים על נבואות נוספות המתארות שינוי מהותי בטבעו של העולם.
נראה כי דבר זה יתחולל בתקופה השנייה של ימות המשיח, שבה ישתנה טבעו של העולם עד שזאב יחיה בשלום עם כבש ואריה יאכל חציר לצידה של הפרה.
אליהו הנביא
באחת מנבואות הגאולה (מלאכי ג,כג) נאמר, שהקב"ה ישלח לנו את אליהו הנביא "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". מכאן המקור לאמונה, שאליהו הנביא הוא מבשר הגאולה. המקורות אינם מעניקים לנו תמונה ברורה בנושא. איננו יודעים באיזה שלב של מהלך הגאולה יבוא אליהו. מכמה מקורות נראה שאליהו הנביא יבוא בתהליך מתקדם של הגאולה, לבשר על ניצחונו הסופי של המשיח על אויביו, או אפילו בתחילת ימי תחיית המתים. הרמב"ם (הלכות מלכים יב,א) אינו מייעד לאליהו הנביא את תפקיד מבשר הגאולה, אלא תפקידו "ליישר ישראל ולהכין ליבם" וכן "לשים שלום בעולם". אולם הוא עצמו מציין, כי פרטים אלה אינם עיקר וכי לא נדע איך יהיו הדברים עד שיהיו.
תחיית המתים
רבים מקשרים את ימות המשיח עם תחיית המתים, ואין זה מדוייק. בימות המשיח, לפחות בתקופה הראשונה, עדיין יישאר העולם במתכונתו הקיימת ולא ישתנו סדרי בראשית. רק בתקופה מאוחרת (ויש במקורות דעות שונות בשאלה כמה שנים יעברו מביאת המשיח ועד תחיית המתים) יקומו המתים לתחייה. אלה גם שני עיקרים שונים בשלושה-עשר עיקרי האמונה - ביאת המשיח היא העיקר הי"ב, ותחיית המתים היא העיקר הי"ג.
עם זאת, נראה שהצדיקים הגדולים יקומו לתחייה כבר בתחילת ימות המשיח. כך למשל נאמר, שכאשר יבנה המשיח את בית-המקדש (דבר שיתרחש בתחילת בואו) יהיו לצידו משה ואהרון.
בית המקדש השלישי
במקורות היהדות מופיעים שני תיאורים סותרים לכאורה של בניין בית המקדש השלישי. בכמה מקורות נאמר שבית המקדש השלישי יירד בנוי באש מן השמיים. במקורות אחרים נאמר שהוא ייבנה בימי אדם - על ידי מלך המשיח.
במידה רבה הדברים תלויים בנו ובמעשינו, אך בכל מקרה נראה שבבניין בית המקדש השלישי יהיה שילוב של מעשי ידי אדם ומעשי שמים. המלך המשיח יפתח בבנין הבית, ואז יבוא הסיוע הגדול מן השמים.
הרמב"ם, בהלכות מלכים, בנושא המשיח, פוסק כי בניין בית-המקדש השלישי הוא מעיקרי תפקידיו של המשיח, והוא למעשה קובע את מעמדו כ"משיח ודאי". כלומר, רק לאחר שהמשיח מצליח בבניין בית-המקדש אנו יודעים בוודאות שאכן הוא-הוא המשיח.
דרך בנייתו של בית-המקדש אינה ברורה לנו. כאמור, כמה מקורות מדברים על מקדש אש שיירד מהשמים. מקורות אחרים מדברים על בניין בידי אדם. גם צורת הבניין אינה ידועה, שכן הנבואות בספר יחזאל על תבנית הבית השלישי אינן מובנות והן בבחינת "דברים הסתומים" לגבינו.
נראה שיהיה כאן שילוב של מעשי ידי אדם ומעשי שמים. המשיח יתחיל בבניין בית-המקדש ומהשמים יעזרו לו. איך בדיוק? נחכה ונראה.
חישובי קצים
בכמה מקומות בתורה נרמז המועד שבו יבוא המשיח, ויש דרכים לחשב ולקבוע אותו. חז"ל אסרו לחשב את הקץ, ועם זאת היו כמה וכמה מגדולי ישראל (כמו הרמב"ם, הרמב"ן ועוד) שעסקו בכך בספריהם. כעיקרון, חישוב הקץ אינו עניין לאנשים רגילים ורצוי שלא לעסוק בכך, אולם צדיקים וגדולי תורה יכולים, בתנאים מסויימים, לחשב את הקץ, אם הם רואים בזה תועלת לדור. בכל מקרה, אין שום קשר בין חישובי קיצים וקביעת תאריכים לבין עצם הקביעה - לאור סימני התורה - שימינו אלה הם ימי ערב הגאולה.
כששואלים על תאריך בואו של המשיח, יש להשיב: "היום". למה לדחוק למחר מה שאפשר לעשות היום?...
דחיקת הקץ
כאשר הגלה הקב"ה את עם-ישראל, השביע אותם "שלא ידחקו את הקץ" (מסכת כתובות יא,א). זה איסור על ניסיונות להביא את הגאולה 'בכוח', על-ידי פעולות בתחום הקבלה המעשית וכדומה. לדחוק את הקץ בכוח אסור, אבל להמתין ולצפות ולהרבות בתפילה ובמעשים טובים, כדי שהקב"ה יחיש את גאולתנו - בכך הכול חייבים.
על-אחת-כמה-וכמה בימינו, בשעה שכבר מגיע זמן הגאולה ומתממשים כל הסימנים שנתנו חז"ל על ערב הגאולה, וצדיקי ישראל עומדים ומבשרים לעם-ישראל שהנה-הנה עומד לבוא משיח-צדקנו - ודאי שהכול צריכים להתחזק באמונה בגאולה הקרובה ולעשות הכול שיתקצרו חבלי המשיח ושהגאולה תבוא מהר ובנעימות.
גוג ומגוג
מפשטות דברי הנביאים נראה, שבתחילת ימות המשיח תתחולל מלחמת גוג ומגוג, המתוארת ביחזקאל (פרקים לח-לט). אולם הרמב"ם קובע (בסוף ספר 'משנה תורה'), כי בעניינים אלה "לא יידע אדם איך יהיו (הדברים) עד שיהיו". הרמב"ם ממליץ להימנע מהעיסוק בנושאים מסוג זה, שאינם עיקר ושאין בידינו כלים מספיקים להבינם נכון.
בידינו מסורת מוסמכת מתלמידי הבעל-שם-טוב, שבגלל התארכותה היתרה של הגלות, כבר יצאנו ידי-חובת כל ייסוריה של אותה מלחמה. כמו-כן יש אפשרות שהשואה האיומה כוללת את 'חבלי המשיח' של מלחמת גוג ומגוג, ומעתה צפוי לנו אך טוב. גם הרבי מליובאוויטש הדגיש תמיד שהגאולה תבוא בחסד וברחמים, מתוך ניסים גלויים ושמחה.
מתוך אתר חב"ד
סרטון: ערוץ יהדותון

רעידת אדמה בישראל

רעידות אדמה באזורנו
השבר הסורי-אפריקאי מהווה את אחת המערכות הפעילות בכדור הארץ ומקור הסיכון העיקרי לרעידות אדמה באזורנו. השבר הסורי-אפריקאי הוא תוצאה של התזוזות של הלוח האפריקאי, הלוח הערבי והלוח של אירופה-אסיה (הלוח האירו אסייתי).לאורך השבר הסורי-אפריקאי מתקיימת תנועה יחסית שלפיה רבת עמון (והשטח ממזרח לירדן) נעה צפונה לעומת ירושלים (והשטח ממערב לירדן) שנעה דרומה. קצב התנועה הממוצע במרוצת 10-20 מיליון השנים האחרונות הוא 5-10 מ"מ בשנה. זהו קצב תנועה איטי יחסית. באזורים סיסמיים אחרים בכדור הארץ נמדד קצב תנועה של מספר ס"מ בשנה.
למרות העובדה שארץ ישראל שוכנת באזור בעל פעילות סיסמית נמוכה יחסית, יש בידנו עדויות היסטוריות רבות על רעידות אדמה הרסניות וקטלניות. שגרמו לאסונות בהיקף של עשרות אלפי הרוגים והרס של בניינים בכל היישובים בארץ ישראל ובמדינות סביבה.


היסטוריה של רעידות אדמה בישראל
רעידות אדמה חזקות מוזכרות בתנ"ך באופן מפורש (בספר עמוס, למשל, מוזכר שעמוס ניבא שנתיים לפני הרעש), ואחרות מרומזות באופן עקיף (פרשת סדום ועמורה). ההיסטוריון  יוספוס פלביוס מתאר בציוריות רבה את המלך הורדוס עומד בפני צבאו ומשכנע את חייליו שלא לחזור לביתם לבחון את שגרם הרעש הגדול, שנהרגו בו כ-30,000 איש, פן ינצלו זאת האויבים ויפלשו ליהודה (שנת 31 לפני הספירה). את הריסות בית שאן וסוסיתא מרעידת האדמה בשנת 749 ניתן לראות גם היום.
בתחילת האלף השני לספירה - המזרח התיכון רעד כולו ברעש של שנת 1033, שפגע גם בחומות ירושלים ובמסגדי הר הבית. בשנת 1068 נותרו רק שני בתים עומדים על תלם ברמלה, ברית המחוז. את עקבות קו השבר שזז ברעידת האדמה של שנת 1202 אפשר לראות כיום בחפירות מצד עטרת ליד גשר בנות יעקב. אחד הרעשים החמורים ביותר התרחש בינואר ב1546למרות שמוקד הרעש היה (ככל הנראה) בבקעת הירדן - התקבלו עדויות שונות על גלי נאות ששטפו את ערי החוף של הלבנט: ביפו, כך סופר, נסוג הים מרחק "יום הליכה", ומי שלא נפגע מקריסת הבניינים נשטף בגלי הים שחזרו לחוף. במחצית השנייה של האלף השני - ברעש האדמה שהתרחש ב- 1759 נהרגו רבים באזורים שהם כיום לבנון, סוריה וישראל: מספרי ההיסטוריה מעריכים את מספר ההרוגים בטווח שבין 10,000 ל-40,000 (מספר עצום בהתחשב במיעוט האוכלוסייה  באותה תקופה).
"הרעש של צפת" בינואר 1837 פגע בכל יישובי הגליל, ובמיוחד בערים צפת וטבריה. המטייל בטבריה יוכל גם היום לראות את שגרמה רעידת האדמה לחומות העיר.

רעידת אדמה בים המלח
הרעש החמור האחרון שפקד את ארץ ישראל התרחש ביולי 1927. ברעש נפגעו בעיקר יריחו, שכם, רבת עמון, לוד וירושלים. על פי מדידות סיסמוגרפים באירופה נקבע כי עוצמת רעידת האדמה היתה מגניטודה 6.2, ומוקד התרחשותה - בצפון ים המלח.
רעידת אדמה במפרץ אילת
ב-22 בנובמבר 1995 התרחשה במפרץ אילת רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה אי פעם באזורנו. המגניטודה שלה 7.1 ומוקד התרחשותה כ-100 ק"מ דרומית לערים אילת ועקבה. בגלל המרחק הגדול יחסית מאזורים מאוכלסים לא גרמה רעידת אדמה זו לנזקים חמורים בהיקפם ולהרוגים רבים. עיקר הנזק והרוגים בודדים היו בכפרים הקטנים לאורך חופי סיני במצרים ובערב הסעודית.
כיצד נערכים לרעידת אדמה
רעידת אדמה בישראל - ענין של זמן
גם המחקר המודרני מלמד כי ישראל ממשיכה להיות מדינה החשופה לסיכונים מרעידות אדמה.
התרחשותה של רעידת אדמה חזקה בישראל היא אם כן, רק שאלה של זמן !.
הניסיון שנצבר בעולם מוכיח שהיערכות מתאימה של האזרחים לקראת רעידת אדמה והתנהגות נכונה בעת התרחשותה, הצילו נפשות רבות ומזערו את הנזק לרכוש.
עכשיו הזמן להיערך לרעידת אדמה והאחריות היא של כל אחד מאיתנו !.
למידע נוסף בהיערכות לרעידת אדמה

זוגיות - שינויי מזג האוויר

סרט נוסף של בוגרי מכללת אורות ישראל העוסק ב"זוגיות" .

הסרט "שינויי מזג האוויר" מספר על חרות שנפרדה מאפי, חבר 'חפיפניק' ויוצאת לפגישה
עם דוד שהגרביים הלבנות המציצות מבעד לסנדליו מסגירות את היותו בחור ישיבה 'דוס' ושמרני למדי.
אפי החבר הקודם, מגיע לפגישה והעיניינים הולכים ומסתבכים.
חרות מפסידה את אפי וגם את דוד, אך לומדת שלא למדוד אנשים לפי תבניות קבועות מראש.

תסריט ובימוי: עינב עמר (אסייג)
עריכה: שלומית אסולין
הפקה: יהודית ליטנברג

זוגיות - תיקון חצות
עקרונות לבחירת בן/בת הזוג

פרשה בקטנה - פרשת חוקת

"ודיברתם אל הסלע לעיניהם"
רבו הפירושים והקושיות בשאלה מה היה חטאם של משה ואהרון בפרשת מי המריבה, חטא שהתורה אינה מפרשת. רש"י ראה בהכאת הסלע במקום לדבר אליו את החטא. האומנם ? ר' שמואל דוד לוצאטו מציין בהסכמה את ביקורתו של הרמב"ן על פירוש רש"י ולפיה "אין הנס גדול בדיבור יותר מההכאה, כי הכל שווה אצל הסלע", אך מדגיש את האופן שבו הנס נתפס בעיני המון העם: "לעיני ההמון הדיבור אל הסלע היה מתמיה יותר והיה שם שמים מתקדש יותר". ואילו בעל הכתב והקבלה דייק מהמילה 'לעיניהם' בציווי "ודברתם אל הסלע לעיניהם" (כ,ח) כי לא אי ביצוע מדויק של צו ה' היה החטא, אלא שהביצוע ע"י משה גרם למיעוט הפן הניסי של הוצאת המים מהסלע בכח הדיבור בלבד. ולדעת הכלי יקר ההכאה במטה גרמה למיעוט האמונה, שכן העם עלול היה לחשוב שהנס מקורו במטה, אותו מטה שמשה השתמש במצרים ובקריעת ים סוף, ולפיכך הצטווה משה לקחת את המטה אך רק לדבר אל הסלע, להראות לעם שמקור הנס אינו במטה אלא במעשה ה'.
ואכן מצאנו כי כבר היכה משה בסלע כדי שיצאו ממנו במצוות ה' (שמות יז,ו) ועצם ההכאה לא נחשבה לחטא. ונראה להוסיף כי בעוד שבמי מסה ומריבה (האמורים בספר שמות) התבקש משה להכות בסלע "לעיני זקני ישראל" וכך נהג. בפרשתנו נזקף חטאו "יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל". ה' לא זוקף את ההכאה במקום דיבור כחטא. נמצא כי חטאו של משה כמנהיג הוא בכך שלא הבחין במידה הראויה בעיני ה' כי היקף הציבור המתבונן במעשיו, איכותו ומידת מסוגלתו של הציבור המתבונן להבין את הפן הניסי, הפכו את אותו מעשה הכאה בסלע - פעם לנכון וראוי (בספר שמות), ופעם לחטא (בפרשתנו).
ממנהיגים בדרגתם של משה ואהרון ציפה ה' להבין חשיבות ענין זה.
לדבר ולא להכות - הרב דוד סתיו
הטעם ודעת סבור כי תרעומתו של העם לא היתה על העדר המים עקב מות מרים, אלא שחששו להמשיך לחיות בהנהגה ניסית שבה המגיע להם תלוי בזכויות מנהיגיהם וביקשו לחיות בדרך הטבע. משה ראה בכך פגם ודופי בתמימות אמונת העם בה' "כי לפי מדריגתו [של משה], גם תרעומת זו בכלל הרהור אחר השכינה היא, עד שקצף עליהם באמרו 'שמעו נא המרים', ונענש על זה שלא יכנס לארץ, כי גם כניסתם לארץ בדרך של הנהגה נסית היתה, ואין משה ראוי ומסוגל להנהיגם בדרך זו, באשר אינו מבין למעוט מדריגתם, ודורש מהם שיהיו בתכלית המעלה, תמימים באמונתם כמותו".
ותהה המדרש הגדול בד"ה "יען לא האמנתם בי להקדישני: וכי איזה חילול השם היה כאן? אלא לפי שכעס עליהן במקום שאינו ראוי לכעס, שהרי לא שאלו מים אלא מתוך צמא ודוחק גדול, והיה כעסו במעמד כל ישראל, העלה עליו המקום כאילו חילל את השם ברבים". לא רק שהכעס לא היה מוצדק, אלא האופן שבו משה מבטא את הכעס בפני כל ישראל, גורם לחילול ה'. והילקוט שמעוני תהה: "וכי לא אמר משה דבר קשה מזה? שאמר:'הצאן ובקר ישחט..' מפני מה לא גזר עליו שם מיתה? ..אמר ה' למשה: מה שעשית ביני לבינך מחול לך, עכשיו כנגד הרבים, אי אפשר". נמצאנו למדים שהחטא וחומרתו נגזרים לא רק באופן שבו מבצע החטא חורג מהציווי, אלא גם מהנסיבות של ביצוע החטא, ובהשלכות החטא בעיני הציבור הרחב והאופן בו נתפס החטא בעיני הציבור.
ותהה המדרש תנחומא מדוע נענש אהרן שלא הכה בסלע כאשר יחסה התורה את החטא לשניהם בלשון רבים ["לא האמנתם", "מריתם"]? לדעת בעל האור יהל הקפדת ה' על אהרן היתה בגלל שלא מיחה במשה כאשר הכה את הסלע והיה על אהרן לומר לו לא להכות, כי ה' ציוה רק לדבר. ובלשון הילקוט שמעוני: "מכאן שהמיטפל לעובר עבירה כעובר עברה.והיה אהרן יכול לומר אני לא חטאתי, אלא שתק וכבש כחו ולא לימד על עצמו סניגוריא" ישנן נסיבות שבהן חובה על האדם למחות בפני זולתו, אחרת ייחשב כחלק ממבצעי העבירה. שתקנותו של אהרן העומדת לשבחו בנסיבות אחרות [במות בניו, במחלוקת קרח] מתפרשת כאן לגנאי. הנסיבות הן שחייבו את אהרן למחות במשה, ומשלא עשה כן, נחשב כ'עובר העבירה'.
בעל התפארת יהונתן סבור שבקשה התורה ללמד אותנו דרך ארץ ואופן התנהגות בפרשת מי מריבה. לא לשוא ביקש ה' ממשה לקחת עמו את המטה, אך ציוהו לדבר תחילה לסלע, ובכך ביקשה התורה ללמדנו דרך ארץ "לבל לבא מיד ליסר את חבירו בחירופין וגידופין רק יהיה אמירתו מקודם בדברי ריצוי ונחת", ורק אם לא ישמע אפשר 'להכות', דהיינו להשתמש בגישה תקיפה יותר. חטאו של משה היה שלא נזהר בדרך ארץ גם ביחס לסלע, ועל כך נענש. לדעת פרשן זה, משה הבין שחטא ועבר על דרך ארץ במי המריבה בקדש, ויישם זאת בעת פניותיו למלך אדום ולסיחון לעבור בארצם בדרך לארץ ישראל: הוא תחילה פונה אל מלכים אלו, ורק לאחר סירוב סיחון נפתחת מלחמה עמו.
הרש"ר הירש סבר שהתרעומת של משה על העם וכינויים "המרים" נבעה מתחושה מרה שכל מעשיו עבור העם היו לשוא, ללא תועלת, ודבר זה לא הלם את משה, והעיד על חולשה/ירידה קלה – גם אם רק לשעה –  באמונת משה ואהרן, ועל כך נענשו בחומרה ע"י ה'. "אך העונש שנגזר עליהם דומה לעונש על דור המדבר בגין חוסר אמונה מתמשך והולך". לפי פרוש זה משה ואהרן חטאו בחטא שאפיין את דורם, גם אם ברמות שונות לחלוטין. אולם חטא קל של מנהיגים כמשה ואהרן שקול בעיני ה' כחטאים חמורים של שאר בני העם. העונש זהה, אך החטא וחומרתו שונים. ונראה להוסיף כי לביטוי ולו קל שבקלים לחולשת האמונה לעיני הציבור קשה למחול למנהיג. מעצם מהותו ושליחותו חובה על המנהיג לשפוט את עצמו לחומרא כפי שהציבור עלול לפרש התנהגותו. וכך הוא הדבר לגבי כל מנהיג חברתי ביחס לקבוצה/ציבור אותה הוא מנהיג.
יהא חטאו של משה אשר יהא, לדעת המדרש תנחומא, חטאו של משה לא היה במעשה שעשה או במחדל שחדל, אלא היה בכישלון הדור שהנהיג דור שאותו כינה משה "דור עיקש ופתלתול" [דברים, ל"ב, ה], ומאחר ועל דור זה נגזר שלא ייכנס לארץ בפרשת המרגלים, גם גורלם מנהיגי הדור – משה ואהרן – נחרץ שלא להיכנס לארץ. חרף מנהיגותו של משה, הוא לא הצליח להכשיר את הדור היוצא ממצרים להיות ראוי להיכנס לארץ. מנהיגי הדור ימותו עם בני דורם [י.לייבוביץ]. ובלשון המדרש תנחומא: "אמר ה' אל משה: באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ? ..שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר?!..אלא תהיה בצדן ותבוא עמהם..לכך נאמר: לא תביאו את הקהל הזה, שיצא עמך". הסבר עמוק זה מנתק את הקשר שבין החטא במי מריבה לעונש שהוטל על משה, ומחייב את המסקנה שמשה כלל לא חטא במי מריבה, ומשום כך לא מוזכר חטאו כאן.
מתוך אתר וורטס - אתר שיתופי לדברי תורה

(נשלח ע"י עו"ד יואב מיליס)   

חכמת שלמה - ספר קהלת