רות עשתה
כדברי חמותה, ירדה אל הגורן ועקבה בדריכות אחר צעדיו של
בועז.
בועז סיים
את סעודתו, בירך על מזונו והודה לבורא על שפתח את ידו הרחבה והעניק מזון ליושבי
הארץ לאחר תקופת הרעב הקשה. לאחר שלמד זמן מה, פרש לקצה ערימת התבואה וקבע שם את
משכבו.
כשהבחינה
רות שנרדם בועז, קמה ממקומה וניגשה אליו בסתר ובצניעות. היא כיסתה את פניה כדי שלא
יכירוה אם יבחינו בה, ושהתה שם, ממתינה לבאות, כפי שציוותה עליה
חמותה.
בועז לא
חש ברות המצטנפת לצד רגליו. כאשר התעורר בחצות הלילה כדי ללמוד תורה, גילה לחרדתו
דמות למרגלותיו.
רות מיהרה
להרגיעו ואמרה לו: "תנוח דעתך. כל מבוקשי מאת הבורא אינו אלא שייתן לי להיות חלק
ממשפחתך".
"האם את
נשואה?" שאל בועז, ורות ענתה שהיא אינה נשואה. "האם טהורה את?" מוסיף בועז לברר,
ורות השיבה כי טהורה היא.
בועז עמד
בניסיון גדול. למרגלותיו שכבה אשה פנויה וטהורה, אולם הוא לא התפתה לגעת בה, ונשבע
שלא יגע באשה זו, אלא אם כן יישא אותה לאשה. הוא ניסה לברר מי היא ומה מעשיה בגורן
בשעה זו.
רות
הזדהתה: "אני רות אמתך, כלתה של נעמי. באתי אל הגורן כדי לבקשך שתמלא את מצוות
התורה הקדושה, תגאל את נכסינו, ואף אותי עמהם".
באותם
ימים, כשנפטר אדם ללא בנים וללא אח, קרוב משפחתו הגואל את נכסיו, נשא את אשתו, וכך
מתקיים מעין ייבום.
זו היתה
בקשתה של רות: "כיוון שלחמותי ולי נותרו מעט נכסים שעלינו למכור כדי להתפרנס, מצווה
אתה לגאול נכסים אלו כשנמכרם. מוטב שתקנה אותם מלכתחילה במקום לגאלם לאחר שיימכרו.
מן הראוי
שבהזדמנות שבה תקנה את נכסינו, תקנה גם אותי. תפרוש כנפיך עלי בנישואין כדת משה
וישראל בחופה ובקידושין, וזאת כדי שייזכר שם בעלי המנוח.
שכן אם
יגאל אדם אחר את נחלת אישי ואותי עמה, עלולה כוונתו בנישואיו עימי להיות לא לשם
שמים, וממצב זה אני מבקשת להימנע. חפצה אני שאתה תהיה הגואל, שכן כוונתך אינה אלא
לשם שמים".
בועז נאות
למלא את משאלתה של רות, אולם ידע שקיים מכשול שעליו הוא צריך להתגבר.
לנעמי היה
קרוב משפחה נוסף הקודם לבועז בגאולת נכסיהן של החמות ושל כלתה. היה זה 'טוב', אחי
אביה של נעמי, דודו של בועז. קרבתו לנעמי היתה גדולה מקרבתו של בועז, והוא קדם
לייבום ולגאולת השדה.
בועז ידע
ש'טוב' עלול לבקש לגאול את נחלת אלימלך ורות לעצמו, והיה עליו להציע לו לממש את
זכותו. לפיכך פנה אל רות ואמר לה:
"ברוכה את
לה' על חסדך שעשית כאשר ביקשת להקים שם לבעלך. חסד זה גדול מהחסד שהתחסדת עם חמותך.
יודע אני שאשה אחרת היתה מעדיפה בעל עני ואביון, אך צעיר לשנים, על פני בעל עשיר
וזקן כמוני, בן שמונים שנה. ראויה את לכל ברכה על שהסכמת להנשא לי לשם שמים כדי
להעמיד שם למשפחת בעלך.
יודע אני
שראויה את להינשא לאדם שכמותי, שכן אשת חיל את. איני חושש מפני מוצאך וייחוסך, שכן
ייחוס עצמי עדיף על פני ייחוס משפחתי, וייחוסך העצמי שבו זכית בזכות מעשייך הטובים,
נודע בשערים.
אולם איני
יכול להשיב על בקשתך עתה. אמנם קרוב אני וראוי לגאול, אולם יש אדם בשם 'טוב',
שקרבתו לחמותך ואלייך גדולה מקרבתי. ובטרם אזכה בזכות של גאולת הנחלה של בעלך, עלי
להציע לו זכות זו.
מחר, עם
שחר, אציע ל'טוב' לגאול אותך עם נחלת אלימלך ואניח לו להחליט כטוב בעיניו. אם יחפוץ
לגאלך, יהי כן, וטוב הדבר, שכן אדם חשוב הוא. אולם אם יסרב, הרי אני עצמי אגאלך.
זאת אוכל
לומר לך בוודאות: לילה זה הינו הלילה האחרון שבו את לנה ברווקותך. מחר בלילה תהי
נשואה, או ל'טוב' או לי, אם לא יחפוץ בכך.
הלילה
אבקשך ללון כאן, בגורן, שכן לא אניח לך ללכת לבדך אל העיר בחשכת הלילה. אולם עם
שחר, צאי אל העיר, בטרם יבחינו שהיית כאן הלילה.
שש
שעורים
בועז חשש
שאם יראו את רות יוצאת מהגורן, עלולים לחשוד בו במעשה מגונה וחשד זה עלול לגרום
חילול ה'. בשעות שנותרו עד עלות השחר, התפלל בועז והתחנן לאלוקים שישמור עליו מפני
החשד.
ואמנם,
בטרם שחר, הקיץ בועז את רות וזירז אותה לצאת לדרכה. בטרם יצאה רות מהגורן, צייד
אותה בועז בשש שעורים.
במתנתו
ביקש בועז לרמוז לרות שעתידים לעמוד מזרעה שישה צדיקים שהתברכו בשש ברכות: דוד,
חזקיה, יאשיהו, חנניה, מישאל ועזריה, דניאל ומלך המשיח.
דוד המלך
- "יודע נגן, וגיבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר וה'
עמו".
חזקיהו -
"פלא, יועץ, אל, גיבור, אבי עד, שר שלום".
יאשיהו -
"והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שורשיו, ולא יראה כי יבוא חם, והיה עלהו
רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי".
חנניה
מישאל ועזריה - "ילדים אשר אין בהם כל מום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי
דעת, ומביני מדע, אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך".
דניאל -
"כל קבל די רוח יתירה (רוח חכמה יתירה), ומנדע (ודעת), ושכלתנו (והשכל), מפשר חלמין
(ופתרון חלומות), ואחוית אחידן (והגדת חידות), ומשרא קטרין (והתרת דברים קשורים
וסתומים).
המלך
המשיח - "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה, ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, ויראת
ה'".
למרות
שחשש בועז שיתגלה ביקורה של רות בגורן, הוא ליוה את רות אל העיר כדי להגן עליה מכל
רע.
רות הגיעה
אל בית חמותה וסיפרה לה שבועז הבטיח להציע ל'טוב' לגאלה, וכי הוא נשבע לגאלה בעצמו
אם לא יחפוץ בכך 'טוב'. רות אף הציגה בפני נעמי את שש השעורים, מתנתו של
בועז.
נעמי שמחה
בשמחתה של כלתה ואמרה לה: "מעתה אל לך לדאוג, שכן בוודאי יזדרז בועז לקיים את
מצוותו ויגאלך בקרוב".
"ובועז
עלה השערה"
מיד
כשהגיע בועז אל העיר, פנה אל בית המדרש כדי לברר את כוונתו של 'טוב', ולהגיע לידי
הכרעה לגבי גאולתה של רות.
בועז,
שהיה ראש הדיינים, התיישב במקום מושב הסנהדרין והתכוון להמתין ל'טוב' עד שיזדמן
לסביבה. אולם נראה כאילו המתין הגואל מאחורי הדלת לכניסתו של בועז, ומיד נכנס
אחריו.
בועז
השלים את ההכנות לקיום טקס נישואין בו במקום, שכן הוא רצה להעמיד חופה מיד כשתתברר
תשובתו של 'טוב'.
הוא כינס
עשרה אנשים צדיקים ונכבדים, שיפסקו את ההלכה באופן רשמי ש'מואבית' מותרת לבוא בקהל,
ויעניקו להלכה זו פרסום. פרסום ההלכה ברבים מותנה בכך שמכריזים עליו עשרה אנשים
יחדיו.
לאחר מכן,
פנה בועז אל 'טוב' ואמר לו:
"לקרוב
משפחתנו אלימלך נותר חלק בשדה שירשנו בשותפות מאבינו. נעמי מבקשת למכור שדה זה כדי
להתפרנס מדמיה. לאחר מכירת השדה עלינו לגאול אותה מיד הקונה, ולכן, מוטב שנרכוש את
השדה מיד נעמי בטרם יימכר לאיש זר.
כיוון
ששמורה לך זכות הראשונים לגאול את השדה, עליך להחליט: אם רצונך לגאול את השדה, רשאי
הינך לעשות זאת. אולם אם תסרב, אבקש שתודיע לי, שכן אין גואל קרוב ממני מלבדך. ואם
אינך חפץ לגאול, עוברת הזכות אלי, ובדעתי לממשה".
דבריו של
בועז מצאו חן בעיני 'טוב'. הוא הנהן בראשו וענה לבועז: "צודק אתה, אכן ראוי לגאול
עתה את נחלת אלימלך, ואת זאת אעשה בשמחה".
כעת הגיעה
השעה להעמידו על פרט נוסף, ובועז הסביר לו:
"נחלת
אלימלך אינה בבעלותה המוחלטת של נעמי. גם לרות כלתה יש בה חלק, שהרי היא יורשת את
בעלה, אשר ירש את אלימלך. אולם רות מוכנה למכור את השדה רק לזה שיאות לשאתה
לאשה.
אם רצונך
לגאול את השדה, עליך לדעת שיהיה עליך לגאול בתוספת לשדה גם את רות - לשאתה לאשה
ולהקים שם לבעלה המנוח".
כששמע
הגואל את דברי בועז, נסוג בו מכוונתו ואמר: "צר לי, אולם לא אוכל לגאול את השדה.
הרי בניו של אלימלך, מחלון וכליון, נפטרו כיוון שנשאו נשים מואביות, את רות ואת
ערפה. אין ספק בכך שהיה זה עונש על נישואיהם עם בנות מואב שנאסרו לבוא בקהל. בוודאי
תבין שאיני מעוניין לסכן את חיי ולערב פסול בזרעי, שכן בני יהיו בני מואבית. מלבד
זאת, נשוי אני, ומעדיף שלא לשאת אשה שנייה".
מאחר
שוויתר 'טוב' על זכותו, היא עברה לבועז. אולם בטרם יוכל בועז לבצע את קניין השדה
כהלכה, היה עליו לקנות את זכות גאולתה מהגואל באמצעות קנין שבו התחייב לשאת את
רות.
בועז עשה
'קנין חליפין', שמשמעותו, העברת חפץ מידו של הקונה למוכר, כאשר תמורת החפץ נקנה
השדה. בכך שניאות המוכר לקבל את החפץ, מעביר הוא את בעלותו בשדהו לרשות הקונה. החפץ
שבו נעשה שימוש בגאולת שדה אלימלך היה נעלו של בועז. בועז נתן את נעלו לגואל,
ותמורתה קנה את זכות גאולת השדה. הקניין נעשה, וזכות הגאולה הועברה מהגואל אל בועז,
שמיהר לממשה.
בועז ייחד
את עשרת הזקנים וביקש מהם להיות עדים לקניין שנעשה מיד הגואל על זכותו בגאולת השדה,
ולהלכה שנפסקה ש'מואבית' מותרת לבוא בקהל:
"אתם עדים
שקניתי היום את כל אשר לאלימלך, ואף את אשר לכליון ומחלון, מיד נעמי. כמו כן, עדים
אתם שקניתי את רות המואביה לאשה, בהסתמך על ההיתר שהתחדש שמואבית מותרת לבוא בקהל
ה', כדי להקים שם למחלון בעלה",
הזקנים
האצילו לבועז מברכתם ואמרו פה אחד:
"ייתן ה'
את האישה הבאה לביתך כרחל וכלאה, כאותן נשים צדקניות אשר למרות שמוצאן היה מלבן
הארמי וייחוסן אינו מכובד, הן זכו והעמידו את בית ישראל לאחר שנכנסו לביתו של יעקב
אבינו. כאותן נשים, אשר למרות שהיו עקרות, זכו והעמידו את כל זרע ישראל.
למרות
שמוצאה של רות הוא ממואב, מברכים אנו אותך שלא יקרא עוד שמה: 'רות המואבית', אלא
'רות מבית לחם'. תזכה לעשירות מופלגת, מאחר שלא ביקשת לך אשה לתועלת ממון, שיגדל
ויתפרסם שמך בבית לחם. ותעמיד בנים ובני בנים מאשתך זו, למרות שבדרך הטבע אין הדבר
מסתבר".
לאחר
שנתברך מפי הזקנים, מיהר בועז לשאת את רות לאשה בחופה ובקידושין. ראוי הוא לה
וראויה היא לו, שהרי היא מכונה 'אשת חיל' ואף בועז זכה להיות מוכתר בתואר 'גיבור
חיל'.
בועז לא
הלך לבדוק את השדות שרכש זה עתה ואת הנכסים שקנה מיד נעמי, אלא שם מגמתו אל העיקר,
לנישואיו עם רות.
חיי
הנישואין של בועז ורות לא האריכו ימים. עוד באותו לילה שבו נערך טקס הכלולות, נפטר
בועז בשיבה טובה.
למרות
שבדרך הטבע לא היה ביכולתה של רות ללדת ילדים, עשה עימה ה' חסד והעניק לה הריון.
לאחר תשעה חודשים נולד לה בן, אשר כבר בצאתו מבטן אימו ניכרה בו מעלתו הגדולה, שכן
הוא נולד מהול, דבר המלמד על נשמתו הגבוהה.
נעמי
אימצה את בנה של רות אל חיקה, והיתה לו אומנת ומחנכת.
עובדת
יתמותו של הילד הנולד עוררה בעיה באשר לקריאת שמו:
מחד גיסא,
היה מן הראוי לקראו על שם אביו האמיתי, בועז. אולם מאידך גיסא, הרי כל נישואיו של
בועז עם רות לא היו אלא כדי להקים שם למחלון בעלה הראשון. ומה מתבקש יותר מאשר
לקרוא לו על שם בעלה הראשון של אמו ?
לכן
החליטו רות ונעמי שלא לקרוא לתינוק על שם אביו ואף לא על שם בנה של נעמי. השם שנבחר לתינוק היה 'עובד'. זאת על שם אביו שהיה עובד אלוקים,
שהרי נשא אשה אך ורק לשם שמים, ועל שם אמו שנבדלה מאחותה ודבקה בחמותה. ועליה נקרא
הפסוק: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". וכן על היות
הנער עובד אלוקים מבטן, שהרי נישואיהם של הוריו הצדיקים היו אך ורק לשם שמים, וטבע
הבן להיות דומה להוריו.
עובד, בנה
של רות, היה סבו של דוד מלך ישראל ונעים זמירותיהם. שושלת שלימה של מלכות עמדה
מזרעה של רות, שויתרה מרצונה החופשי על מלכות בית אביה, מלכות מואב, והקריבה הכול
כדי להדבק במלך מלכי המלכים ובעמו הנבחר.
רות, אמה
של מלכות, זכתה לראות את דוד נינה יושב על כסא מלכותו, ואף מקומה שמור לה לצד כסאו
של בנו, שלמה המלך. רות זכתה לרוב נחת, לאושר בלי גבול ושיעור, לגדולה ולכבוד בעולם
הזה ובעולם הבא.
סרטונים לשבועות:
תיקון ליל שבועות בירושלים
חג שבועות - Shavuot
