פרשה בקטנה - פרשת אחרי מות קדושים

פרשת קדושים - ישיבת באר יעקב


וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

יש לשאול:

          א.         מהי הקדושה הנדרשת מאיתנו?

          ב.         כיצד אפשר להגיע אליה?

          ג.          מה הסבר הטעם: "כי קדוש אני"?

          ד.         מדוע היה צריך לומר זאת לכל עדת ישראל?

          ה.         מדוע בסוף הפרשה, לאחר שהתורה מונה מצוות רבות שלכאורה אין קשר ביניהם, חוזרת התורה שוב ואומרת: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה"?

רש"י פירש: "קדשים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה". מכאן משמע שאם אדם יושב ולא עושה עברה (שיש בה תאווה), נקרא "קדוש", וכן הוא במדרשים: "כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש"[1]. וכן: "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך" - מגיד שהפורש מן המאכלות האסורין נקרא קדוש"[2]. הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל למד מכאן, שאפשר לשבר את מידת התאווה אך ורק ע"י קדושה.

 אך הרמב"ן כתב, שיש בציווי זה לא רק אזהרה לפרוש מן האסור, אלא לקדש את עצמו במותר, שלא להיות נבל ברשות התורה. הוא הביא מדרש: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" - כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים". וביאר, שעניינה של הפרישות הוא להתרחק מן ההנאות והתענוגים שהם מותרות ואינם מוכרחים לצורך האדם.

 אכן מותר וצריך ליהנות מן העולם במידה הנכונה, אך כל הנאה שאין בה צורך, אלא תאווה גרידה, אסורה היא, ומפסיד כנגדה הנאה אחרת שהיה צריך ליהנות בעולם הבא.

 ולכאורה קשה, אם אותו מעשה מותר הוא מן התורה, א"כ מדוע מי שעושה זאת יקרא "נבל"? ועוד קשה, מה כוונת המדרש: "כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים", וכיצד אפשר להדמות לקב"ה?

 נראה ליישב, שבכל מעשה עברה, ישנם שני חלקים, האחד - עצם מעשה העברה, והשני - הפגם והקלקול שנגרם בנפש האדם כתוצאה מהחטא. כאשר עובר אדם על מצות: "קדושים תהיו", שהיא מצות הפרישות מהדברים המותרים, אע"פ שבעצם המעשה אין עברה והוא כשר, אך מכל מקום בפנימיותו ובנפשו של האדם נגרם קלקול ופגם, והריהו "נבל" (מלשון "נבלה סרוחה", שזה משאיר כתם מסריח בנשמתו). אמנם הוא לא עשה מעשה עברה אך יתכן שבמעשה זה נעשה "בעל תאווה", ושאר מידות רעות, וזה כמובן נגד רצון ה' יתברך[3].

יתכן לומר שהמחלוקת בין הרמב"ן לרש"י אינה מהותית, כי לשניהם המטרה בציווי "קדושים תהיו", היא להתגבר על התאווה, רק שרש"י דיבר על מצוות לא תעשה, כמו עריות ומאכלים אסורים, והדרך להגיע לזה היא ע"י שיכניע את תאותו בדברים המותרים. ואילו הרמב"ן דיבר על הפרישה מן המותרות, שאם לא עושה כן, ונכנע לתאוותיו, סופו להיכשל בעריות ובשאר עברות.



[1] ויקרא רבה, פרשת קדושים פרשה כד
[2] מדרש תנאים, דברים פרק יד, מעניין לציין שהלכות איסורי עריות, ומאכלות אסורות, שניהם נמצאים בספר הקדושה ברמב"ם.

[3] עפ"י הרב שך זצ"ל

במדרש[1] נאמר: "והתקדשתם והייתם קדושים" - יכול כמוני?! תלמוד לומר: "כי קדוש אני", קדושתי למעלה מקדושתכם", ונשאלת השאלה מהו הדמיון בין הקדושה הנדרשת מאיתנו לבין קדושתו של ה' יתברך?

באדם ישנם טבעים רעים ומידות רעות מנעוריו, כמו: קנאה, תאווה וכבוד, ועליו להתנהג בקדושה, להתעלות מעל גדרי הטבע ולהתגבר על רצונותיו, להכניע ולשבר את מידותיו הרעות. בכך ישנו דמיון כלשהו לבורא יתברך, אשר הוא מעל לטבע.

אולם הקדושה אינה רחוקה ונפלאת היא מהאדם, אלא נמצאת בתוכו ובמהותו, בכל אחד ואחד מאיתנו. הנשמה באדם היא חלק אלוק ממעל וטהורה היא, כמו שנאמר: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", וכמו שה' קדוש, כך גם נשמתנו קדושה, כי "מאן דנפח מדיליה נפח"[2]. ומשום שהאדם נברא בצלמו ודמותו של ה' יתברך שהוא קדוש, והנשמה הטהורה שוכנת בו, על כן חייב הוא לשמור על קדושתה. לפי זה מצות הקדושה שייכת בכל אחד ואחד מאיתנו, כי כל אדם ראוי לכך ויכול לעלות במעלות הקדושה והפרישות, ולכן גם הקהיל את כל עדת בני ישראל, להורות שכולם יכולים ומחוייבים.[3]

היה מקום לומר שעל האדם להידמות לבוראו בכך שיתרחק לגמרי מכל דרכי העולם הזה ולהתנתק מכל זיקה וקשר לענייני העולם הזה (ועל זה נאמר: "יכול כמוני?!"), אולם לא זו הדרך, וכמו שכתב הרמב"ם[4]: "שמא יאמר אדם: הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים, גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא". האדם אינו יכול לפרוש לגמרי מכל ענייני העולם הזה, כמו ה' ית'. האדם מצד אחד מצווה להתגבר על התאוות ובכך יקרא קדוש, כמו שמצינו אצל הנזיר, שנקרא קדוש על שהדיר עצמו מן היין, אולם מצד שני הנזיר גם נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין[5] וצריך כפרה.

בסוף הפרשה נאמר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", ועפ"י זה נראה לומר בס"ד ביאור נוסף לציווי: "קדושים תהיו" - מצינו שהפירוש למילה "קדוש", הינו מובדל ומיוחד, כמו שנאמר על אהרון הכהן הגדול: "לקדשו לכהנו לי[6]", וכן כאשר האיש מקדש אשה, באומרו לה: "הרי את מקודשת לי", ובכך מייחד אותה לעצמו ואוסר אותה על כל העולם. מפסוק זה נראה שהציווי: "והייתם לי קדושים", הוא בכך שיהיו מיוחדים לה' ומובדלים מכל העמים.

נאמר במדרש[7]: "כי קדוש אני ה' אלהיכם", לומר, אם מקדשים אתם עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו קידשתם אותי".

 ע"י קיום "קדושים תהיו" אנו עושים קידוש ה', א"כ כיצד אנו יכולים להיות "קדושים", ולקדש את ה'?

בפרשת אמור נאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְהוָה, וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם". יהודי מצווה לקדש את ה' ית', ישנם שני סוגים של קידוש ה': האחד - למות על קידוש ה', והשני - לחיות על קידוש ה'. כאשר יהודי עושה רצון ה' יתברך, ומקיים תורה ומצוות, הרי הוא עושה קידוש ה'.

[1] ויקרא רבה כד, ט

[2] תרגום: מי שנושף אוויר, זה מתוכו ומעצמותו.

[3] ספר הקנה

[4] הלכות דעות ג, א

[5] תענית יא.

[6] שמות כח, ג
 
[7] ספרא קדושים פרשה א
  
הרמב"ם כתב[8]: "קדושים תהיו", "והתקדשתם והייתם קדושים", הם ציוויים לקיים כל התורה. כאילו יאמר הְיֵה קדוש בהיותך עושה כל מה שצוויתיך בו ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו. ולשון ספרא: "קדושים תהיו" - פרושים תהיו", רוצה לומר, היבדלו מן הדברים המגונים כולם שהזהרתי אתכם מהם. ובמכילתא אמרו: "ואנשי קֹדש תהיון לי" - איסי בן יהודה אומר: "כשהקדוש ברוך הוא מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להם קדושה", רוצה לומר, כי זה הציווי (קדושים תהיו) אינו ציווי עומד בעצמו, אלא הוא נמשך אחר מצוה שנצטוו בה ומקיים הציווי ההוא יקרא קדוש. ואין הפרש בין אומרו "קדושים תהיו", או אילו אמר "עשו מצוותי".

 לפי דברי הרמב"ם עם ישראל מתקדשים בכך שמקיימים תורה ומצוות, דבר זה גם רמוז בנוסח הברכות שעל המצוות: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", שע"י קיום המצוות אנו מקיימים ציווי "קדושים תהיו". אולם, כל זה נעשה כאשר עושים את המצוות לשם שמים, בכוונה הראויה, עם הדקדוקים בהלכה, רק אז מתעלה ומתקדש האדם.

בין הציווי הראשון בפרשה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", לבין הציווי האחרון: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים", ישנן מצוות רבות ושונות. מפרשי התורה אומרים שבמצוות אלו רמוזים כל עשרת הדיברות: "אנכי ה' אלהיך" - "אני ה' אלהיכם". "לא יהיה לך" - "ואלהי מסכה". "לא תשא" - "ולא תשבעו בשמי" - "זכור את יום השבת" - "את שבתותי תשמרו". "כבד את אביך ואת אמך" - "איש אמו ואביו תיראו". "לא תרצח" - "לא תעמוד על דם רעך". "לא תנאף" - "ואיש אשר ינאף". "לא תגנוב" - "לא תגנבו". "לא תענה" - "לא תלך רכיל". "לא תחמוד" - "ואהבת לרעך כמוך".

לפי מה שכתבנו בפרשת יתרו, שבעשרת הדיברות כלולות כל תרי"ג מצוות התורה, אפשר להסביר שהתורה כתבה אותם שוב כאן, בין שני הציוויים של "קדושים תהיו", כדי לרמז שאת הקדושה הנדרשת אפשר להשיג ע"י קיום מצוות התורה הקדושה.

האדם מורכב מגוף ונשמה, הגוף מושך לכיוון התאוות והחומריות, ואילו הנשמה מושכת אחר תורה ומצוות, והבחירה ביד האדם - האם להימשך אחר תאוות הגוף או אחר רצון הנשמה. אם האדם יעסוק בתורה ובמצוות ויפרוש מענייני העולם הזה, יזכה לקדושה.


הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:
   
מטרת התוכחה היא להוציא את החוטא מדרכו הרע, ולהביאו לדרך טובה וישרה, ויש למצוא את הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו. אם יוכיח את חברו בשצף קצף, מתוך כעס ורוגז, זה עלול להשפיע בצורה הפוכה, שהחוטא יתרחק ויחטא אפילו יותר.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ". המדרש שמואל פירש שמדובר כאן על צורת התוכחה: אל תוכח לץ, כאשר אתה מוכיח אותו, אל תאמר לו שהוא לץ וחוטא, פן ישנאך. הוכח ותאמר לו שהוא חכם וישר, ולא מתאים לו לעשות כך, ואז יאהבך, וזה יועיל להחזירו למוטב.
   
דבר זה רמוז גם בפסוק שלנו: "הוכח תוכיח את עמיתך", תאמר לו אתה כמוני, "ולא תשא עליו חטא", אל תקרא לו חוטא, כי אז באמת עלול לחטוא יותר.

עפ"י 'ילקוט אליעזר'


 





 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




[1] ויקרא רבה כד, ט
[2] תרגום: מי שנושף אוויר, זה מתוכו ומעצמותו.
[3] ספר הקנה
[4] הלכות דעות ג, א
[5] תענית יא.
[6] שמות כח, ג
[7] ספרא קדושים פרשה א
[8] ספר המצוות, שורש ד'

לקראת שבת - פרשת אחרי מות קדושים

השבת נקרא שתי פרשיות: פרשת אחרי מות ופרשת קדושים.
קדושים תהיו
בפרשת קדושים קיים מספר המצוות הגדול ביותר במקרא. 
אם נתבונן בפסוקים נוכל לראות תבנית שחוזרת על עצמה: הפסוק מתחיל בציווי כלשהו שמסתיים בדרך כלל ב"אני השם". "קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוקיכם", "את שבתותי תשמורו אני השם אלוקיכם" וכך זה ממשיך בעוד פסוקים רבים. הדבר הזה מלמד אותנו כלל חשוב בקיום המצוות – הסיבה לקיום המצוות צריכה להיות אך ורק כי כך השם ציווה אותנו.
תשאלו כמעט כל אדם סביבכם מדוע אסור לקלל חרש או לתת מכשול לפני עיוור והוא יתחיל לספר לכם על שזה לא מוסרי, שזה מעשה לא טוב, שאם לכם היו עושים את זה זה לא היה נעים אז לא כדאי לעשות לאחרים ועוד אלף ואחת סיבות שונות. אבל התורה אומרת לנו את הסיבה האמתית: "אני השם". למה צריך לאהוב את הזולת? כי כתוב במפרוש "ואהבת לרעך כמוך אני השם". כך השם ציווה אותנו, אז זה מה שצריך לעשות.
לקראת שבת - פרשת אחרי מות קדושים מרצה מר עמרם ינאי מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג - גוש עציון על חיי האדם האמורים להיות מוקפים במצוות.

שיר ספירת העומר - Sfirat Ha'Omer Song ♫

הלל - ההרים רקדו - קרליבך ♫

הים ראה וינוס.. ההרים רקדו כאילים (תהילים, קיד)
בתפילת ההלל מופיע תיאור ציורי של התנהגות הבריאה בשעת קריעת ים סוף 

"א. בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.
 ב. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.
 ג. הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר.
 ד. הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן."


מפני מה הים נס ואילו ההרים רקדו ? 
האדמו"ר הזקן הפנה את תשומת לבינו להבדל שבין התנהגות הים להתנהגות ההרים והגבעות: הים – ראה וינוס. ואילו ההרים – רקדו כאילים. והשאלה הנשאלת: אם גילוי האלוקות היה באופן המטיל יראה עד כדי כך שהים ראה ונס, מדוע רקדו ההרים (ביטוי של שמחה) ? ואם גילוי האלוקות היה באופן של שמחה, מדוע נס הים (ביטוי של יראה) ?
מבאר האדמו"ר הזקן כאן ביאור נפלא על פי דברי השל"ה הקדוש על הפסוקים הנ"ל: גילוי אלוקות מצד עצמו אינו באופן של יראה או שמחה. אלא גילוי ההעלם האלוקי בלבד. אבל - כאשר מתקיים בעולם גילוי אלוקות (כביכול גילוי העצמיות של ה') אזי מתגלה גם בכל פרט בבריאה מהותו העצמית (שכן בסופו של דבר – הכול אלוקות). הים וההרים הם על דרך שני שרים המוצאים עצמם לפתע, באופן בלתי צפוי מול המלך. השר שעבודתו מצד טיבעו העצמי הוא בד"כ בקו היראה – תיפול עליו יראה ופחד. ואילו השר שעבודתו מצד טיבעו העצמי הוא בד"כ באופן של אהבה – הרי בראותו את המלך תתלהט האהבה בליבו כרשפי אש והוא יצא במחול. כך גם הים וההרים. ברגע התגלות אור אלוקי נעלה בעולם, פעל הדבר עליהם גם גילוי עצמיותם:
הים – קו היראה, ואילו ההרים – קו האהבה והשמחה.
אך עדיין צריך להבין – מדוע הים הוא קו היראה ואילו ההרים הם בקו האהבה ?
התשובה היא: שורשו הרוחני של הים הגשמי הוא ספירת המלכות. ולכן גם מהותו דומה - חז"ל אומרים כי כל מה שיש ביבשה יש בים, אלא שהים "מכסה" את תוכנו. אבל – בזמן קריעת ים סוף התחולל שינוי בעולמות העליונים – ספירת המלכות "נבקעה" ע"י אור "הסובב כל עלמין" והאור האלוקי זרם לעולם באין מפריע. 

וכיוון שנבקעה ספירת המלכות שהיא שורשו של הים, נבקע גם הים – וינוס – נבהל מהגילוי שאינו רגיל בו. 

אבל שורשם של ההרים והגבעות הוא במידות שלמעלה מספירת המלכות,

(ההרים ב חג"ת [חסד, גבורה,תפארת] והגבעות ב נה"י [נצח,הוד,יסוד]). בדרגות אלו בעולם האצילות ישנו גילוי אלוקות רב. וממילא כאשר נמשך גילוי אלוקות זה עד למטה לעולם הגשמי, פעל הדבר שמחה בהרים והגבעות עד כדי "ריקוד", שכן לגילוי זה הם "רגילים" ומשתוקקים תמיד ! 
ההרים רקדו - רבי שלמה קרליבך
He'Harim Rakdu - Rabbi Shlomo Carlebach











מילים מתוך תפילת ההלל

הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.



שאלות ותשובות - הרב שלמה אבינר

פסקי שלמה - שאלות SMS עם הרב שלמה אבינר
נערך ע"י הרב מרדכי ציון - דף רסג
וידאו בלוג: www.maale.org.il ***** שיעורי הרב: http://shlomo-aviner.net

אדם שביים חטיפה
ש: אדם שביים חטיפה שגרם טירחה רבה לצה"ל, האם אפשר לתבוע ממנו כל ההוצאות?
ת: כן.  גם להכניס אותו לבית-הסוהר, על עשיית דבר עלילי, כדי לא לנעול דלת בפני המקרים הבאים.
כרטיס סטודנט
ש: אני תלמיד ישיבה.  כשאני נוסע ברכבת מותר לי לרכוש כרטיס סטודנט?
ת: שאל ישירות את המודיעין של הרכבת.  או את הר"מ שלך.
עבודה בשב"כ
ש: המחלקה היהודית בשב"כ מציעה לי להיות סוכן סמוי שלה.  האם לשתף פעולה איתה ולהלשין על יהודים?
ת: לא.  כי לספר לשון הרע מותר רק במספר תנאים המנויים בספר חפץ חיים, שהם לא קבלו עליהם והם עלולים להכריח אותך לעבוד נגד ההלכה.  אבל לעבוד במשכורת מלאה, מותר, זו עבודה חשובה, כמובן גם אז, לא בניגוד להלכה.
שידוך ושיחה לא זורמת
ש: אני יוצא לשידוך עם בחורה, הכל טוב, אך השיחה לא זורמת.  מה לעשות?
ת: זה לא חשוב.  זה יסתדר בעתיד.
הג"ר אונטרמן והג"ר נסים על הר הבית
ש: האם זה נכון שהרבנים הראשיים, הג"ר אונטרמן והג"ר נסים, נכנסו להר הבית בכ"ח אייר תשכ"ז בנעליהם ובמקל שבידיהם כחלק ממעשה הכיבוש?
ת: לא!  הם הגיעו לכותל המערבי רק למחרת בכ"ט באייר דרך שער האשפות, שנפתח אז לכניסה (מפי ד"ר זרח ורהפטיג.  תזכיר של הרב זלמן קורן על פי בקשת הרבנים הראשיים בעניין עמדת הרבנות הראשית לדורותיה בשאלת הר הבית - מ"צ).
סניף מעורב
ש: בסניף יש קלות ראש, שיחה בטלה והסתכלות על בנות ,אבל אני לא רוצה להתנתק.  מה לעשות?
ת: קרא הרבה מסילת ישרים ובמיוחד פרק יא.
שד
ש: אני חולה אפילפסיה ורציתי לדעת האם מותר לי להכנס לבית קברות לטקס יום
הזיכרון הבנתי שיש שד מסוים ולכן לא כדאי להכנס?
ת: אין שום שד שיזיק לך ואפשר להיכנס (עי' נר באישון לילה ערך שדים – מ"צ).
לימוד תורה וכיבוד הורים
ש: הוריי באו לבקר אותי באמצע הסדר בישיבה.  האם לבטל תורה בשביל זה?
ת: כן.  א. מצוה שאי אפשר על ידי אחרים.  מו"ק ט.  ב. שאל ישירות את הר"מ שלך.
רבי זכריה בן אבקולס
ש: לגבי ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, גיטין נו א, מובא במסילת ישרים פרק כ, מה היה עליו לעשות?
ת: או להקריב בעל מום או להרוג את בר קמצא, מדין הוראת שעה, אך מרוב ענווה הוא לא ראה עצמו ראוי לפסוק הוראת שעה, וחשש שיחשבד בו שזה לא כהלכה.  מהר"ץ חיות שם.
קרבת ד'
ש: איך אני יכול לזכות לקרבת ד', לא סתם רגש מדומה, אלא קרבת ד' אמיתית, הרי אני רק אדם קטן?
ת: על ידי קשר עם אותם יחידים שכן נמצאים בדרגה זו.  מסילת ישרים יג ("אין רוב הצבור יכולים להיות חסידים, אבל די להם להיות צדיקים, אך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו יתברך, ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בהם" - מ"צ).
קנאות
ש: למה לפעמים הרבנים מדברים בקנאות ובתקיפות ולא בסובלנות כלפי כל דעה?
ת: סובלנות כלפי דעות שהן כרקב לבית ישראל, זה לגרש רבונו של עולם מן העולם.  עיין מסילת ישרים פרק יט על קנאה.  וכן רש"ר הירש על מעשה פינחס (במדבר כה יב – מ"צ).  וזה בעצמו אהבת ישראל גדולה.
עלבון ראש הישיבה
ש: מה דין עתונאי שהעליב את ראש הממשלה?
ת: חמור מאוד.  אסור להעליב כל יהודי, קל וחומר ראש ממשלה שעומד במקום מלך (עיין שו"ת אורח משפט סי' קמד – מ"צ).  רחבעם נענש על כך שהעליב את ירבעם בן נבט.  ודאי אפשר לבטא חילוקי דעות, אך דרך כבוד.
אמירת תהילים
ש: יש ערך לאמירת תהילים מהר בלי לחשוב על התוכן?
ת: תמיד יש ערך לדברי קדושה בכל צורה שהם, אבל הערך האמיתי של תהילים בשביל קנין מידת החסידות הוא "רוב ההתמדה והעיון במזמורי דוד עליו השלום".  מסילת ישרים כא (פעם נשאל הגרי"ש אלישיב על המנהג שהחלו נשים רבות באמירת פרק שירה, והשיב: "אני אינני יודע מכך, האמהות והסבתות שלנו היו אומרות תהילים, וזה ודאי טוב.  הרי פרק שירה זו ברייתא, ואם לא מבינים מה שאומרים אין מזה כלום, מה שאין כן תהילים מועילים גם אם לא מבינים מה שאומרים".  ופעם אחרת אמר על אמירת תהילים בלי כוונת המילים: "זה בסדר, דוד המלך כיוון בשביל כולנו את מה שצריך לכוון".  הספד על הגרי"ש אלישיב מבנו הרב אברהם.  ריש"א דגלותא עמ' יב.  הסוד עמ' מח - מ"צ).
מהפכה רוחנית
ש: איך אני יכול לבצע בתוכי מהפכה רוחנית ולהפוך לאדם אחר עילאי?
ת: על ידי לימוד תורה, כי התורה היא אור מעולם עליון בגובה גבוהים שמאיר בתוך נשמת האדם.  דרך עץ חיים לרמח"ל מודפס בסוף מסילת ישרים.
 

ראה www.havabooks.co.il קרוב ל5000 שו"ת סמס של הרב
ראה [הרב] אבינרפדיה לשיעורי הרב: http://shlomo-aviner.net/index

 

חכמת שלמה - ספר קהלת