פסטיבל הכליזמרים הבינלאומי בצפת

פסטיבל הכליזמרים הבינלאומי בעיר צפת ה- 27 , הינו אחד מהפסטיבלים הוותיקים והידועים בארץ, וללא ספק  אחד מהמרגשים ומלאי הנשמה שבהם. החיבור המקורי בין אמנים, הרכבים וזמרים שונים מישראל ומרחבי העולם שמתאספים מדי קיץ לצפת למפגן של מוסיקה נשמה יהודית, לבין הקהל המגוון - הכולל עשרות אלפי מבקים מהארץ ומהעולם, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, יוצר מפגן מרהיב של אחדות ונשמה, ופסטיבל שאין לו אח ורע בעולם כולו.

הפסטיבל שהתקיים השנה היה אחד הפסטיבלים המרגשים והמיוחדים שראתה העיר - מעל תשעים הרכבים שונים שניגנו בשמונת הבמות ובין הסמטאות העתיקות וכן מופעים מיוחדים, מיצגי מולימדיה מרהיבים, אירועים לילדים, שלל סיורים חווייתיים וסדנאות מיוחדות ברוח צפת, הרבה מוסיקה ושמחה, וכמובן הרבה רגש ונשמה.



סרטונים מומלצים:

פרשת ראה - לתת מכל הלב

תקציר פרשת ראה 
הברכה והקללה (יא, כו-לב) 
משה מציב לפני בני-ישראל משוואה ברורה: לפניהם ברכה וקללה. אם ישמרו את מצוות ה' תחול עליהם הברכה, ואם לאו, תחול עליהם הקללה. טקס אמירת נוסחי הברכה והקללה יתקיים בעתיד, כאשר יחצו את הירדן ויגיעו לעמק שבין הר גריזים, הוא הר הברכה, ובין הר עיבל, הוא הר הקללה.  
ניתוץ האלילים ודרך עבודת הקורבנות (יב, א-כט) 
עם הכניסה לארץ מצווים בני-ישראל להכרית את כל סממני עבודת האלילים המאפיינת את עמי הארץ הנכבשים על-ידם. כמו-כן עבודת ה' אינה כדרך הגויים, לפיה כל אחד זובח ומקריב במקום שיחפוץ. עבודת הקורבנות, מבהיר משה, תתקיים במקום שיבחר ה'. בתחילה במשכן ואחר-כך בבית המקדש בירושלים. בתקופת כיבוש הארץ וחלוקתה, וכל עוד תתקיים העבודה במשכן, תהיה אפשרות להקריב גם בבמות - מזבחות מקומיים. אולם במזבחות אלו ניתן להקריב רק נדבות ונדרים אישיים, ולא קורבנות המתחייבים מציווי התורה. כשיבנה המקדש, יאסרו הבמות כליל. במקדש, שם יוקרבו הקורבנות, יתקיים גם המרכז הרוחני של העם. לשם יש להביא גם את הנדרים והנדבות, לשם יעלה העם לשמוח לפני ה'. שחיטה לשם אכילת בשר, כזו שאינה באה כקורבן לה', יכולה להתקיים בכל מקום. עוד מונה משה את הדינים הבאים: - אין לאכול בשר עם הדם. - מעשרות ובכורות - יש לאכול רק בירושלים. - יש לזכור את הלוי, שאין לו נחלה בארץ, ומחייתו מהמעשרות. 
איסורי עבודה זרה (יב, ל - יג, יט) 
התורה מפרטת כמה איסורים ודינים שעניינם עבודה זרה, שאינה לרוח ה': - שריפת אנשים, ביניהם הבנים והבנות, לפני אלוהי השקר. - אין להאמין למציג עצמו כנביא, ומצווה לעבוד אלוהים אחרים. אדם כזה הוא נביא שקר ויש להורגו. - אדם המסית לעבודת אלילים, דינו מוות בסקילה. - 'עיר הנידחת' - עיר שהפכה כולה אלילית, לאחר שאנשים מתוכה הסיתו את כל יושביה לעבוד עבודה זרה. יש להרוג את כל יושבי העיר, לרכז את כל רכוש התושבים ברחוב העיר ולהעלותו באש. 
איסור מנהגי גויים ומאכלים אסורים (יד, א-כא) 
עם ישראל הוא עם-סגולה, קדוש לה', ובני העם הם בנים של הקב"ה. לכן הם אסורים במנהגי הגויים וביניהם, תספורת השערות בדרכים שונות כאות אבל על מת. מסיבה זו, אסורים ישראל גם באכילת בעלי חיים שאינם טהורים: - הבהמות והחיות המותרות הן אלה שמפריסות פרסה, שוסעות שסע ומעלות גרה, כמו: שור, כבש, עז, צבי ואייל. - בהמות וחיות שאינן עונות על אחד ממבחנים אלו, אסורות באכילה, כמו: גמל, ארנבת, שפן וחזיר. - סימני הטהרה בבעלי החיים המימיים הם סנפיר וקשקשת. - התורה מונה גם את בעלי הכנף המותרים והאסורים באכילה. - שרץ העוף, כל בעלי הכנף הקטנים, הרוחשים על הארץ, אסורים באכילה. - חל איסור על אכילת נבלה, כלומר, בעל חי שמת הלא שחיטה כהלכה. - אסור לבשל בשר וחלב יחדיו. 
דיני המעשרות (יד, כז-כט) 
התורה מתמקדת בפרשה זו ב'מעשר שני'. זהו המעשר שנוהג בחלק מהשנים, ואותו אוכל החקלאי בעצמו, אלא שחובתו לאכול אותו, או את תמורתו, בירושלים. התורה מזכירה גם את הלוי שיש לזכור להפריש את ה'מעשר ראשון' המגיע לו. 
שמיטת כספים (טו, א-יא) 
אחת לשבע שנים, בשנה בה נוהגת שמיטת הקרקעות, יש לקיים גם את מצוות שמיטת כספים. כלומר, כל חובות הלווים מתבטלים בשנה זו. התורה מזהירה מפני מצב, שלקראת השנה השביעית לא יסכימו להלוות לנצרכים, מחשש של שמיטת החוב. 

הרב יונה מצגר שליט"א (הרב הראשי לישראל) - פרשת ראה

תקציר פרשת ראה (המשך)
עבד עברי (טו, יב-יח) 
אדם שנתפס בגניבה, אך הגניבה אינה בידו ואין לו כסף או רכוש בהם יוכל להשיב את הגניבה, נמכר על-ידי בית-הדין לעבד. התורה מצווה על האדון הקונה את העבד, לשלחו לחופשי לאחר שש שנות עבודה. התורה גם קובעת כי אין לשלחו חינם. יש לתת לו מענק שחרור. אם העבד מצידו אינו מעוניין לצאת לחופשי, מביאו אדונו לבית הדין, שם הוא רוצע את אוזנו, כאות קלון על שבחר בעבדות לבשר-ודם חלף השתעבדות לה' בלבד. בכל מקרה, בבוא היובל - שנת החמישים (מועד כללי שאינו קשור לחישוב שנות עבודתו של עבד זה), יצא עבד לחירות. 
בכור הבקר והצאן (טו, יט-כג) 
כאשר נולד בכור בעדר, אסור להשתמש בו לעבודה, ואסור לגזוז את צמרו. יש להביאו כקורבן לה'. אם הבכור הוא בעל-מום האסור בהקרבה, מותר לשחטו ולאוכלו. 
שלושת הרגלים (טז, א-כו) 
שלוש פעמים בשנה על כל יהודי לעלות לרגל לירושלים, לבית המקדש. ימים אלו הם ימים של חג, שמחה והבאת קורבנות. 
חג הפסח
בכל שנה יש לחוג את חג הפסח, זכר ליציאת מצרים. על בית-הדין לדאוג שהחג יחול תמיד באביב, ולכן אחת לכמה שנים מעברים את השנה וקובעים חודש אדר נוסף. עיקרי החג הם: הקרבת קורבן הפסח בי"ד בניסן, ביעור החמץ למשך שבעת ימי החג, אכילת מצות - בעיקר ביום הראשון. 
חג השבועות
מיומו הראשון של חג הפסח, כאשר קוצרים את העומר שהוא הקציר הראשון, סופרים שבעה שבועות. ביום החמישים חוגגים את חג השבועות, יום אחד. 
חג הסוכות
חג הסוכות הוא בן שבעה ימים, ונחוג בתקופת האסיף. בין החובות המייחדים חג זה, היא החובה להיות בשמחה יתירה.


לקראת שבת - פרשת ראה

זכות הבחירה
סימן ההיכר הבולט ביותר של האדם הוא היותו בעל בחירה חופשית. זאת, בניגוד לכל יתר ברואי תבל, שכל מהלכיהם מוכתבים על פי חוקים קבועים הניתנים לחיזוי מראש. לעומת זאת, בזכות הבחירה החופשית האדם מסוגל להפתיע תמיד. התחזיות ביחס להתנהגותו, לעיתים תכופות מתבדות כליל.







 
אמנם גם בגופו של האדם פועלים חוקי טבע, כדרך שהם פועלים על בעלי החיים, אולם נוסף לכך, האדם מסוגל לפעול על פי רצונו החופשי בדרכים בלתי צפויות. דרכי התגובה של האדם לכל מצב אפשרי הן רבות ומגוונות, מעבר לטבעו ולתכונותיו. כאמור, אפשרות זו של בחירה היא המאפיינת את מין האדם, והיא ההופכת אותו לנזר הבריאה.
כאמור, הבחירה החופשית היא הסממן הבולט של עליונותו הרוחנית הבלתי מעורערת של האדם על פני כל יתר היצורים.

התורה מדגישה עיקרון זה במקומות רבים. אחד מהם מופיע בתחילת הפרשה: "ראה אנכי נותן לפניכם... ברכה וקללה, הברכה - אשר תשמעו... והקללה אם לא תשמעו" (דברים י"א, כ"ו).

הקב"ה רצה להיטיב לברואיו, ולכן, נטע בהם את כוח הבחירה החופשית. באמצעות כוח זה מסוגל האדם לבחור את דרכו בחיים על פי רצונותיו ולהחליט על צעדיו בהתאם לכושר שיפוטו האישי. אלמלא היתה ניתנת ביד האדם היכולת לבחור בעצמו את מהלכיו, לא היה טעם להטיל עליו מצוות או חיובים כלשהם. אם הכול מוכתב מראש וניתן לצפות מראש את העתיד להתרחש, אין משמעות לשכר או לעונש המיועדים לאדם, ותורת הגמול היתה נעשית פלסתר. לא יעלה על הדעת שיש להעניש אדם בשל מעשים רעים שאינו אחראי להם. כמו כן, אין מקום לשלם לאדם שכר על מעשיו הטובים שעשה שלא בבחירתו. ואמנם, לבעלי חיים לא מיועד שכר או עונש, שהרי הבחירה החופשית נעדרת מהם.
 
לנוכח העובדה שיש לאדם אפשרות לבחור את דרכו, וניצבים לפניו מצוות ואיסורים, חייו משתנים מבחינה מהותית עד לבלי הכר, ושכרו יינתן לו כגמולו בהתאם לטיב מעשיו.

מתן הבחירה מהבורא לאדם מהווה עבורו חסד נפלא. אילו היתה הכרה זו מלווה תדיר את בני האדם, היו האנשים מעלים את הבריאה כולה לפסגת השלמות. "גן עדן" היה הופך לא רק למושג הקרוב אל התפיסה, אלא לעניין מציאותי שעל פיו מתנהלים כל חיינו. אולם, לדאבון לב, במקום שאנשים יוקירו מתנה זו של הקב"ה, הם עושים שימוש לרעה בכוח בחירתם ומנצלים אותו לפעולות המנוגדות לרצון שמים.
בנקודה זו דומה האדם לבוראו. האדם, יציר כפיו של הקב"ה, פועל מרצונו החופשי, ואין כל גורם המכריח או כופה אותו לכך. זוהי סגולתה של הבחירה החופשית שנמסרה לידיו של האדם. האדם מסוגל לכלכל את צעדיו על פי רצונו, בניגוד לכללי תורשה, סביבה וכדומה. מעשי האדם מקורם ברצונו, ובכוחו להתעלות מעל לגורמים חיצוניים.

טווח הבחירה המוענק לאדם הוא רחב ביותר. כה רחב הוא, עד שהוא מסוגל, כביכול, לפעול אפילו בניגוד לרצון בוראו. בתופעה זו מצוי דבר והיפוכו. האדם לוקח את הכוחות הניתנים לו באותה שעה מאת הבורא, ומשתמש בהם בניגוד לרצון הנותן. אילמלא היה הבורא מעניק יכולת פעולה בכל רגע נתון, לא היה האדם מסוגל לפעול. אלמלא שהיינו רגילים לתופעה זו ונתקלים בה מדי יום, היא היתה מעוררת השתוממות רבה.

כוח הבחירה שקיבל האדם, מקורו בעובדת היות האדם 'נברא בצלם אלוקים'.

 

הבורא ברא את עולמו רק מרצונו הוא, באין כל מכריח חיצוני שהביאו לכך. כאמור, בנקודה עקרונית זו מוצאים אנו קו דמיון בין הבורא לבין האדם יציר כפיו. גם האדם בהחלטותיו ובדרכי פעולתו אינו כפוף לחוקי הטבע או לתכונות אחרות כלשהן. הוא מסוגל להתעלות מעליהם ולנהוג כרצונו. אפשרות זו נובעת מצלם האלוקים שנטבע באדם בתחילת בריאתו.

רבים סבורים, כי השימוש בכוח הבחירה מתבצע בפועל רק לעתים רחוקות. לדעתם, האדם בוחר בטוב ומחליט החלטה כללית לשמור תורה ומצוות, ומכאן ואילך ארוכה הדרך לפניו, עד הבחירה הבאה שתוצב לפניו. תיאור זה דומה לנהג שעלה על כביש מהיר אשר הצמתים בו מועטים, ועד לצומת הבאה הוא יכול לנהוג בשלוה, בלי לחשוש שמא יאבד את כיוון נסיעתו.
 
אולם לאמיתו של דבר, המצב שונה. התורה מעידה (דברים י"א, כ"ו): "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". בכל יום ובכל עת משעות היום, כל עוד פקוחות עיניו של האדם, הוא ניצב תדיר הוא על פרשת דרכים, והברירה בידיו לבחור בטוב או בהפכו.

אמנם באופן כללי הוא כבר בחר את דרכו, אולם גם בדרך זו רבות הן המהמורות שיש להימנע מלהיתקל בהן. היצר הרע הינו נחלת כלל האנושות. כמעט בכל רגע פתוחות בפני אדם אפשרויות שונות: לדבר סרה על זולתו או לחסום את פיו, להשיב לפלוני כגמולו הרע או לוותר.

כאשר האדם בוחר בטוב, הוא מגדיל את כוח הבחירה ומחשל אותו. מעשה של בחירה בטוב גורר מעשה טוב נוסף. ככל שהאדם עולה שלב נוסף בתחום זה, הוא משעבד את לבו אל שכלו ומוסיף כוח וחיזוק למעלת הבחירה.
 
העלייה במעלות הבחירה מתבטאת בשינוי תחום הבחירה. המאבק שהיה נטוש בעבר בין הטוב לרע, אינו נחשב כלל למאבק לגבי האדם במדרגתו החדשה. לדוגמה: בצעירותו נמשך האדם אחר סיפורים דמיוניים וכדו'. באותה תקופה ברור שלא היה לו כוח התנגדות לכך. כשגדל והתעלה מעט במדרגתו, התחולל בנפשו מאבק, האם יש ביכולתו לעמוד בניסיון ולא לבטל את זמנו לריק, או שהוא יימשך אחר הבלי העולם. לעומת זאת, כאשר הוא גדל יותר והתבגר, כמעט שאין לו כל משיכה להתעסק בנושאים אלו, ודבר זה שוב אינו מהווה לגביו ניסיון. הוא התרומם במדרגתו עד שהוא מתקשה להבין את האנשים שהבלי עולם מעין אלו עדיין מהווים בעבורם פיתוי. למעשה, אותו אדם יצא מתחום הבחירה הקודם והתרומם לתחום בחירה אחר, מרומם יותר.

כך עלולה להיות גם דרך הירידה במעלות הבחירה. האדם עלול לרדת ממדרגת הבחירה שהוא עומד בה, למדרגה נמוכה ונחותה יותר.

עבודת האדם במשך כל ימי חייו היא להעלות את נקודת הבחירה שלו. ניסיונות שהיו עד כה במאבק הבחירה, מעתה הם מוכרחים לטוב, אולם לא מחמת נסיבות חיצוניות, אלא מחמת האדם עצמו שעלה במדרגתו ומיגר את משיכתו לרע. באופן זה, האדם מתעלה מאד, ולאורך שנות חייו יש ביכולתו להגיע למדרגות רוחניות נשגבות.
קיימת אפשרות מוטעית שבה יראה האדם את עצמו כבוחר, בלי לחוש שהבחירה האמיתית היא ממנו והלאה, באשר הוא נשלט כליל על ידי יצרו. שאל את פי פלוני, ויאמר לך כי משתמש הוא תדיר בכוח בחירתו, שהרי מתאמץ הוא לבחור בין מיץ תפוזים למיץ אשכוליות. מובן, שלמעשה, אין זו בחירה אמיתית.

בחירה ראויה לשמה היא רק זו הערכית, הבוחרת בין ברכה לקללה, בין טוב לרע ובין חיים למוות. העדפה של אחד משני דברים טפלים, ששניהם כאחד מצויים בתחום החומר, ושבמהותם אין להם דבר עם הטוב האמיתי, לא יאה לה להתעטר בסגולת הבחירה האנושית.
המאמר באדיבות ארגון ערכים

שיר לשבת - אל אדון

שבויות בחלום - התבוללות עם בני מיעוטים

"מקום להידברות" אודות התבוללות:

כיצד נמנע את המקרה הבא?
1. חום ואהבה עד בלי די -  הורה שמגלה שביתו נמצאת בקשר עם בן מיעוטים, צריך להבין שזהו איתות אזהרה מצד הבת, שבעצם מעשיה זועקת "אני במצוקה!". במצב שכזה הוא צריך לחבק ולנשק, לקרב אותה ולא לרחק, לומר ולהראות לה שהיא אהובה ורצויה. כל דחיה מצד ההורה - תדחוף את הילדה, שבשלב הראשון "בוחנת" את הגבולות, היישר אל זרועות המחזר האידיאלי.
2. איזהו חכם - הרואה את הנולד - אם נבכה לפני, לא נבכה כשכבר מאוחר מדי. יש לדבר על ליבה של הבת מיד כשמבחינים שמשהו איננו קשורה. אם נדמה בנפשנו ש"יעבור לה" ונגלה שאננות – הרי שזוהי התעלמות מאותות המצוקה שהיא משדרת לסביבתה, מה שיביא אותה לשקוע יותר ויותר אל תוך הבטחותיו של המחזר הלא רצוי, עד כדי התאהבות מוחלטת בו. במצב שכזה, ניתוק הקשר ביניהם כבר יהיה קשה ביותר עד כמעט בלתי אפשרי.
3. אהבה, אהבה ושוב אהבה - כל הורה צריך להקפיד להפגין אהבה כלפי ילדיו בכל עת מצוא, שכן ילד שמרגיש אהוב בביתו ירגיש הרבה פחות צורך להיכנס להרפתקאות סבוכות שכאלה.
4. רק מילים טובות -  אין ביקורת בונה, יש אך ורק ביקורת הורסת. אדם מוכן לשמוע אך ורק ממי שרואה בו את הטוב ומדבר אליו בטוב. זו אחת הסיבות לנפילתן של נשים לבאר שחת, שכן בני המיעוטים משתמשים בלשון חלקלקה גדושת מילים יפות ומבטיחות, בדרך לכיבוש יעדם. הורה שרוצה להשיב את ביתו מסורה - חייב לציין בפניה שוב ושוב את כל המעלות, אותן הוא רואה בה, עד שהיא תחשוב לעצמה ש"אם הוריי כל כך אוהבים אותי ומאמינים בי, אינני מסוגלת ואסור לי לאכזב אותם".
5. להקשיב ולא למהר להגיב -  כשנערה באה לספר על קשייה להוריה, אין לתת לה פתרונות כלל וכלל, כי אם להקשיב לה בלבד! כל הורה צריך לחנך עצמו לשתוק, גם כשהדבר קשה לו ביותר, בכדי לאפשר לילדיו לפרוק את המטענים אשר על ליבם. אם הנערה תרגיש שההורה הוא כתובת לפריקת רגשות, אזי יפחת הצורך שלה לעשות "דווקא" והפוטנציאל שלה ליפול ברשת האוייב תקטן משמעותית.
6. לזכור: אנחנו לא במלחמה עם הילדים - אם ננסה "להוכיח" לילדינו שאנו "חזקים"ו"חכמים" מהם, הם ילמדו אותנו שבמלחמה בין הורים לילדים - הילד תמיד מנצח. בעוד ההורה נותר מאחור שבור לב, הילד בורח אל מי שרק יקבל ויבין אותו. חשוב שנלמד איך לשוחח נכון עם ילדינו ולהגיע אל ליבם, בכדי למנוע מהם למתוח את החבל יתר על המידה. כפי שאנו לומדים בדרך לרישיון, מקצוע, תואר ועוד, חשוב לא פחות ואף יותר, ללמוד תקשורת בריאה עם ילדינו. חשוב להתייעץ ם אנשי מקצוע מתאימים ולא רק עם הדודה והדוד.
7. לנקוט בהסברה אינטנסיבית -  כשהבת כבר מסובכת בקשר עם בן המיעוטים, יש להסביר לה בנחת, עד כמה שרק ניתן, מבלי לחולל דרמה גדולה, שכרגע מבטיחים לה הרים וגבעות, אך ברגע שהמטרה תושג - היא תיהפך חד משמעית לשק חבטות. חשוב להקרין לה סרטים, ולחשוף אותה לסיפורים אישיים של נשים שהיו במקום בו היא נמצאת כעת. ושוב, סוד ההצלחה טמון בכך שהדברים יעשו בכמה שיותר יישוב הדעת ונחת.
לסיכום, קצרה היריעה מלהכיל את הנושא המורכב הזה. אוכל רק לסכם ואומר שבגדול, הכל מתחיל ונגמר באהבה. הסיבה שמביאה את בת ישראל להיכנס לקשר שכזה, היא היחידה שגם יכולה להוציא אותה משם! זאת אומרת שהאהבה והמילה הטובה שהיא מחפשת אצל בן המיעוטים, צריכה להינתן לה על ידי הוריה וקרוביה.
אם רק נשכיל להשקיע בהרעפת חום ואהבה והרבה קשב ומילים טובות, נוכל לחסוך מעצמנו ומילדינו אינספור התמודדויות מיותרות. אם כן, גם מי שלא למד מבית להביע רגשות, חייב ללמוד זאת ולהתאמן על כך, ובע"ה יהיו הוא ובני ביתו קרובים ומאוחדים, ויראה מבניו ומבנותיו אך נחת ושמחות. אמן.
חגית אמאייב היא חברת פאנל בתוכנית 'אשת חיל' בערוץ 10, מפתחת השיטה הייחודית "בשניים ויותר", הערכה הביתית לפתרון קשיי תקשורת והעצמת הזוגיות והמשפחה. כתובת מייל: bshnaeem@gmail.com

נישואים של יהודיות עם מוסלמים

"שבויה בחלום" - למנוע את סכנת ההתבוללות
הערבים ידועים כמחזרים שרמנטיים ומפנקים, אשר מוכנים להשקיע זמן והון רב בכדי לכבוש את ה'מטרה', הלא היא בנות יהודיות. כאשר הם מסמנים לעצמם מטרה פוטנציאלית, מתחילה מסכת כיבושין, הכוללת מחמאות למכביר, תשומת לב גדושה ובלתי פוסקת, מתנות יוקרתיות ומסנוורות, חיוכים לבביים, והבטחות לחיים של אושר ולעולם שכולו טוב. על פי נתונים אלה, הרי שכל אחת ואחת הינה קורבן פוטנציאלי, שהרי מי לא הייתה רוצה חיים חלומיים כפי אלה המוצעים על ידי מוכרי החלומות ?!

סרט תיעודי מצמרר על תופעת נישואי יהודיות למוסלמים

הסטטיסטיקה מלמדת, שנערות, כמו גם נשים, אשר מסיבות כאלו ואחרות, נחסכה מהן עוצמת האהבה וההקשבה לה הן זקוקות - נופלות בפח יותר מאחרות. אין זה אומר דבר או חצי דבר על אהבתם של קרוביהם או הוריהם אליהן, שבוודאי אוהבים אותן ומוכנים למסור נפשם בעבורן כמו כל הורה אחר. אולם כן ניתן לומר שאותן נערות היו צריכות משהו אחר, מעבר לקיים. משהו בהחלט חסר...
אם נחפש את האשמים העיקריים במצב, נוכל להצביע על מספר גורמים אפשריים:
1. שיגרת חיים לחוצה במיוחד - הכוללת מלחמת הישרדות תמידית עקב יוקר המחייה, שמביאה לחוסר תשומת לב לכל מה שעובר על הבנות, הנופלות "בין הכיסאות".
2.  לקות בסיסית בהבנת גיל ההתבגרות וההתמודדות איתו.
3. קשר לקוי בין הורים לילדים-  הנובע בעיקרו מהעובדה שלילדים נדמה שההורים שייכים לדור הישן, ולא מבינים כלום בענייני "צעירים".
4. "לא אוהבים אותי" - תחושה שההורים או בני המשפחה "לא אוהבים אותי", גם אם אובייקטיבית זה לא נכון, מה שמביא לצורך בחיפוש אהבה, אף במקומות שהם בבחינת "פורצי גבולות".
5. צורך בסיסי בתשומת לב - הצורך של הנערה או האישה "לטלטל" את בני משפחתה, אשר יחלו לקרקר סביבה עקב הקשר האסור, מה שיגרום לה לתחושה לה היא כה זקוקה - שאיכפת להם ממנה.
6. חוסר גבולות - חינוך ליברלי מדי, אשר כמעט ואין בו גבולות. ילד שגדל ללא גבולות ברורים, עשוי למצוא עצמו פעם אחר פעם "צועד על סף תהום", ואף נופל לתוכה. בניגוד למה שנדמה לנו, גבולות אינם נקנים בצעקות, באלימות או בשליטה, אלא הם נקנים על ידי הורה רגוע שאומר דברים ברורים בנחת, יישוב הדעת ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
חלק ב -  על נישואים של יהודיות עם מוסלמים, וכיצד נמנע את המקרה הבא ?