פרשת תרומה ~ שיעור לנשים בלבד ~ הרבנית ימימה מזרחי

חודש טוב! אנחנו בשנה מעוברת וקיבלנו בתור בונוס זמן שנברא רק עבורנו, העצובות, אלה שמתקשות להתניע את מנועי השמחה. זמן יש-מאין לעבוד בו על השמחה הזו, שהיא תמיד לא-טבעית ולעולם מחייבת מאמץ. 
וזו הבשורה של אדר א': שיש זמן נוסף, מועד א' נוסף. יש הזדמנות וסיכוי ופיצוי על זמן אבוד. יש כפרה על שברון לב. הנה, נברא לך זמן חדש. קחי, כפרה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרשת תרומה - חודש אדר א - הרבנית ימימה מזרחי

פרשת תרומה עוסקת בהקמת המשכן, וחז"ל אומרים שמשה רבנו ידע לקבוע לפי הריח אם התרומה שהגיעה למשכן היתה מכל הלב. תרומות שניתנו בשמחה הופנו לחלקים הפנימיים של המשכן, כמו קודש הקודשים. תרומות אחרות הופנו לחלקים החיצוניים כמו העזרה. בסופו של דבר - הלב, השמחה והנדיבות שלנו, הם שקובעים אם אנחנו גרים בבית או באיזה פונדק דרכים. 

לקראת שבת - פרשת תרומה


"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
הרב פרופ´ כרמי הורוביץ
לעילוי נשמת עטייה שרה בת יצחק הלוי

פסוק זה מתאר את המשכן ובה בעת גם רומז לבית המקדש שעתיד להיבנות בירושלים. גם בתקופת בית ראשון וגם בתקופת בית שני התרכזה עבודת ה' בבית המקדש. מוסד בית הכנסת לא הוזכר בתורה שבכתב ולמעשה עד לחורבן בית ראשון אין מוסד כזה בעם ישראל. בספר יחזקאל (יא,טז) ניתן למצוא רמז להימצאותו של מוסד בית הכנסת כבר לאחר חורבן בית ראשון; "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם". זה הוא סימן אפשרי לקביעת בית הכנסת בגולה. אף על פי כן, ככל הנראה, בית הכנסת לא תפס מקום מרכזי בחיי הדת של עם ישראל בימי בית שני. ואחרי בנייתו מחדש בית המקדש חזר לתפקד כמקום העיקרי של עבודת ה'. אמנם ישנם ארכיאולוגים הטוענים שבכמה מקומות שנחפרו בארץ ישראל יש סימנים שהם שימשו כבית כנסת, אבל לא כולם מסכימים עם קביעה זו. רק אחרי חורבן בית שני שאז נקבע נוסח תפילות הקבע, ובד בבד התפתח מוסד בית הכנסת.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
מה מכניסים למשכן? הרב דוד סתיו
מקדש מעט
היום, מוסד בית הכנסת הוא כל כך מרכזי בחיי הדת של עם ישראל, עד שאנחנו לא מודעים למהפכה שיצירתו הביאה לחיים הדתיים של עם ישראל ובה בעת גם השפיעה על דפוסי החיים הדתיים של דתות אחרות. בית הכנסת אִפשר המשך עבודת ה' בלי מקדש מרכזי, ובמיוחד לעם שיצא לגלות. מוסד בית הכנסת, מדגיש הרב יונתן זקס (רבה הראשי של אנגליה), מבוסס על רעיון המשכן שלא היה קבוע במקום אחד אלא נסע עם בני ישראל במדבר. הרעיון הטמון בו הוא שהקב"ה נמצא בכל מקום שהאדם פונה אליו. הכינוי "מקדש מעט" המסמל את בית הכנסת מקבל משמעות יתירה. הניסוח של הרמב"ם "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה" (הלכות בית הבחירה ו, טז) מדגיש שאפילו אחרי חורבן המקדש, מקומו ומעמדו שמורים. ובכל זאת הלכות רבות הנלמדות מדיני כבוד המקדש ויראתו משויכות לבית הכנסת. זאת מתוך הנחה שהשכינה ששרתה בבית המקדש שורה עכשיו בבית כנסת.

השראת השכינה במקום שיש קדושה
ניתן להרחיב ולשאול איך אפשר להעלות על הדעת שבית – בית כנסת או בית מקדש – יכול להחיל א-ל שהוא אינסופי ואינו מוגבל בצורה כלשהיא. "אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיהו סו, א). התשובה ניתנת מאותו פסוק שפתחנו בו – "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". לכאורה היה צריך לכתוב "ושכנתי בתוכו" דהיינו בתוך המקדש. למה שינה הכתוב ל"ושכנתי בתוכם"? אלא, שעיקר השראת השכינה היא לא על מקום מסוים אלא על אלו שעובדים את ה'. מקום הופך להיות קדוש כשאנשים שׂמים הצידה את כל החולין שלהם ומתרכזים בקב"ה. הפעילות האנושית היא היא שתורמת להפיכת המקום לקדוש. במידה שאנחנו חווים את קדושת בית הכנסת, תוך כדי עמידה לפני ה' שזוהי עיקר התפילה, באותה מידה אנו מאשרים את קדושת המקום ומחזקים את מעמדו כמקדש מעט.
מאמר שפורסם באתר כיפה

לקראת שבת - פרשת תרומה

פרשת תרומה - תורמים מכל הלב
לעילוי נשמת עטייה שרה בת יצחק הלוי

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.
(שמות, כ"ה, א - ב).

פרשת תרומה עוסקת בתרומת בני ישראל להקמת המשכן ופותחת באיסוף חומרים שונים למען בניית המשכן, בני ישראל מתבקשים לתת לפי נדיבותם ולא כ"מיסים" כפויים, זוהי למעשה הגדרת התרומה.

רוב חיינו אני חיים על פי העיקרון של "מה ששווה לי", מעשה של תרומה ומוביל את חיינו על פי הערך: "מה ראוי לעשות", לחיות לא רק עבור עצמי אלא גם כדי לעזור לאחרים.
המושג תרומה הוא מושג נפוץ בחיי היום יום. אנשים רבים תורמים, בארץ ובחו"ל, יהודים ולא יהודים. אנשים בעלי אמצעים תורמים תרומות גדולות, אך גם אנשים רבים שהכנסתם ממוצעת תורמים לא פעם באופן קבוע. מה מניע אנשים לתת לאחר לעיתים הרבה כסף ולעיתים כסף שהם הרוויחו בעמל רב ? השיקולים כמובן הם אישיים ומשתנים מאדם לאדם, לעיתים היעד לתרומה הוא שמושך את התורמים, אם מדובר בנושא הבוער בדמם כמו: תרומה לחולי סרטן, תרומה לארגון המסייע לחיילים בודדים וכדומה, לעיתים רחמים ולעיתים עצם הרצון לתת לאחר.
לפי המסורת היהודית אדם צריך לתת לפחות 10% מהונו לצדקה. אנשים רבים מפזרים את הסכום הזה ליעדי תרומות שונים.
לוקחים אחריות בפרשה
במדינת ישראל ישנם לא מעט אירגוני חסד המתבססים על תרומות, ישנם אנשים רבים הנתמכים בארגונים אלו, וידוע כי תרומתם עצומה. אולם יש הטוענים כי ארגונים אלו מעודדים אנשים להסתמך על הצדקה ולא לטרוח ולעבוד אפילו בסכומים קטנים כי "זה לא שווה להם" , כיוון שהם מקבלים סכומים דומים בלי להתאמץ כלל.... ישנם אנשים הטוענים שדווקא בגלל ארגונים כאלה המדינה לא מקיימת את חובותיה לתמוך באנשים אלו... מצד שני האם נשב ונראה אדם או ילד מורעבים ונחכה לראות האם המדינה תעזור להם ? 
כאשר מפתחים דיון בנושא חשוב להדגיש כי לא מדובר על תרומה פיסית (כספית) בלבד, כיום מדגישים את התרומה לקהילה – בצורת התנדבות במוסדות שונים, אפילו תמיכה וחתימה על עצומות למען גופים מסוימים, היא סוג של תרומה.
-----------------------------------------------------------------------------------------
פרשת תרומה ~ תשלב את התורה עם הרב אהרון ליבוביץ

פרשת תרומה - האושר בנתינה

האושר שבנתינה - הרב שלמה אבינר

א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
ב. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:

בפרשת תרומה נאמר "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה ב).
רש"י מפרש: ידבנו לבו: לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב, פרישנ"ט בלעז [מתנה]:
כלומר הכנה ותנאי ראשון הוא נדבת הלב המכונה "חסד". אי אפשר לבנות את בית המקדש ללא חסד, אי-אפשר לבנות את העולם בלי חסד, ובלתי אפשרי לבנות את הקשר בין איש לאשתו בלי חסד.
יסוד הקשר הוא שכל אחד יש לו תשוקה להיטיב עם השני. כמובן אלו לא דברים מודרניים. מה שמודרני הוא אינדבידיאליזים. שאדם מרוכז בעצמו, מתעניין בעצמו ומסתכל על השני כערך להנות לצורכי עצמו. אבל זה לא נכון. העונג והאושר הגדול ביותר של האדם הוא לתת לשני. ערך יוסף אברמסון

רשפי מורשת - רגע על פרשת תרומה בסרטון אנימציה קצר - רן רשף

חודש אדר - שמחה (-:

מאפייני החודש
חודש אדר הינו חודש של שמחה המגיע לשיאו בחג הפורים שנאמר "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט ע"א)  וכפי שמצוין במגילת אסתר: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה"  (מגילת אסתר ט).


חודש אדר הוא החודש השישי בחדשי השנה אם מונים את החודשים מחודש תשרי. בתורה, אדר הוא החודש השניים עשר, הסוגר את מעגל השנה בלוח העברי לפי מנין החודשים מחודש ניסן.
מקור שם החודש ומשמעויותיו: 
חודש אדר בשמו זה, מוזכר בספר עזרא " עד יום תלתא לירח אדר" (עזרא ו, ט"ו) ובמגילת אסתר שנאמר: " בחודש הראשון הוא-חודש ניסן בשנת שתיים עשרה למלך אחשוורוש, הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום  ליום מחודש לחודש שניים עשר הוא חודש אדר" (מגילת אסתר ג, ז).
מקור השם הוא בבלי ונתקבל על-ידי היהודים בגלות בבל. יש הטוענים כי מקור השם במילה האשורית, "אדרו", שפירושה  מעונן, קודר וגשום. זהו החודש האחרון בחודשי החורף, החודש שבא  אחריו הוא חודש ניסן המסמל את האביב.
אדר א' , אדר ב'
אחת לכמה שנים מוסיפים לחודש אדר ראשון חודש נוסף, אדר שני  ובו חוגגים את חג פורים.
הוספת החודש נובעת מהצורך להתאים את זמני החגים, כדי שיתקיימו במועדם ובעונתם, כך שחג הפסח יחול בט"ו בניסן בתקופת האביב כפי שהדבר מחויב מהתורה – שנה זו נקראת שנה מעוברת.


אירועי חודש אדר
ז' באדר הוא  לפי המסורת יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו. כמו כן הוא יום זיכרון לחללי מלחמות ישראל שיום קבורתם לא נודע.

י"ג באדר- יום תענית אסתר. נהוג לצום מהבוקר עד צאת הכוכבים לזכר הצום בן שלושת הימים  שצמה אסתר המלכה יחד עם נערותיה לפני שהלכה למלך אחשוורוש,  כדי להציל את עם ישראל מגזרת השמד של המן.
י"ד באדר -חג הפורים.  חג שנקבע לזכר נס שבו ניצלו בני ישראל בכל מדינות פרס ומדי. בנוסף על ההודייה לה' מודגש הצד החברתי: הידוק הקשר והידידות בתוך הקהילה על-ידי משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לעניים ועריכת מסיבות עליזות מרובות משתתפים.

ט"ו באדר- שושן פורים  מוכר גם בכינוי "פורים דכרכים" או "פורים דמוקפין" היום שבו חוגגים את החג בירושלים ובערים שהיו מוקפות חומה  בתקופת יהושע בן נון  .

מזל החודש: דגים
סימן מזלו של אדר הוא דגים. הדגים פוריים במיוחד, ומאותה סיבה הם נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכלל לפי שבחודש זה הדגים שבנהרות ובאגמים פרים ורבים. יש הסוברים כי זהו, רמז לשנה מעוברת שיש בה אדר א' ואדר ב' ולשניהם מזל אחד דגים.

החודש בטבע:
בתקופה זו של השנה גם הטבע "מתחפש" ומתגנדר. השדות מכוסים בפרחי בר בצבעים מכל גווני הקשת, עצים רבים מלבלבים ופורחים. אצל בעלי חיים רבים מאופיינת תקופה זו ברבייה.

חכמת שלמה - ספר קהלת