פרשת ''משפטים'' | הרב זמיר כהן

בפרשת השבוע – פרשת משפטים עוסקת בעיקר בדיני ממונות ודינים נוספים, שמהווים מקור למסכתות רבות בסדר נזיקין. בפרשת השבוע מובאות 53 מצוות מתוך תרי"ג מצוות.
מגלים מחדש את פרשת ''משפטים'' עם הרב זמיר כהן

שמח תשמח רעים האהובים | יעקב שוואקי

בשבע ברכות לחתן ולכלה אנו אומרים: "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה."


בברכה זו, אנו מבקשים שה' ישמח את החתן והכלה כשם ששימח את אדם וחוה בגן-עדן. מניין לנו שאכן שמחים היו זה בזה, והרי לא נכתב בתורה דבר על כך?
נוהגים להסביר, שבגן-עדן היו רק איש אחד ואישה אחת בעולם, ולא היה להם למי להשוות את בן-זוגם- ולפיכך שמחים זה בזה.
כך צריך להיות מהלך המחשבה של כל אדם לגבי בת-זוגו: אשתי היא היחידה בעולם. אין אחרת. האחרות הן כביכול מפלנטה אחרת. אין החלפות ואין שינויים. מתוך מחשבה כזו יתמלא שמחה והודיה לה' על המתנה שניתנה לו.

מתוך הספר "רעים אהובים" | הרב שלמה אבינר

שמח תשמח רעים אהובים
כשמחך אווו יצירך בגן עדן
מקדם.

והוא, והוא כחתן
יוצא, יוצא מחופתו
אוי אוי אוי שמח תשמח
רעים אהובים

יעקב שוואקי
מילים: מהמקורות - שבע ברכות לחתונה
לחן: יעקב שוואקי

לקראת שבת | פרשת משפטים

מצות לא תעשה שלא למנוע שאר כסות ועונה מאשתו, שנאמר: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כ"א). במצוה זו כלולה החובה על האדם לדאוג לספק לאשתו את כל צרכיה.
שארה - מזונתיה - צורכי הכלכלה השוטפים של האישה. האיש חייב לספק לאישה את מזונותיה לפי המינימום הדרוש לה,בהתאם למנהג המקום והחברה שהם חיים בה. יש שני כללי יסוד בנושא:                 
א. האישה זכאית לרמת המזונות שהאיש מרשה לעצמו. ב. האישה זכאית לחיות ברמת החיים שהורגלה לפני נישואיה "עולה עמו ואינה יורדת".
כסות ומדור - בגדים,תכשיטים,כלי בית ומקום מגורים ראוי ונוח.גם כאן חלים כללים עקרוניים:            
א. "הכול כמנהג המדינה" כלומר הנורמה הנהוגה בתקופה ובמקום מגוריו של הזוג. 
ב. "עולה עמו ואינה יורדת" בהתאמה לרמתו הכלכלית של האיש.
 עונתה - האיש מחויב לחיות חיי אישות עם אשתו.

יום זה מכובד מכל ימים | אסף נוה שלום

"יום זה מכובד מכל ימים" מתוך הדיסק של אסף נוה שלום "לקראת שבת". 
מחבר השיר נקרא "ישראל" ושמו חתום בראשי הבתים, והלחן מסורתי. 
עיבוד, שירה, קלידים ומלודיקות: אסף נוה שלום. 
כינור: אייל אהרן. 
כלי הקשה: שמעון בורגר נתן.

לקראת שבת | פרשת משפטים

מה בפרשה (מעובד ממאמר באדיבות בית חב"ד)
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - פרשת משפטים מופיעה רשימת דינים ארוכה העוסקים במצוות שבין אדם לחברו.
 דיני עבדים
מותר לבית-דין למכור לעבד יהודיט שנתפס בגניבתו ואין באפשרותו לשלם את הגניבה. תקופת העבדות תהיה שש שנים לכל היותר. מותר לאדון להעניק לו שפחה כדי שתוליד ממנו בנים אך כשהוא משתחרר השפחה לא משתחררת. במידה והעבד אוהב את אשתו ומסרב להשתחרר, ירצע אדונו את אוזניו במרצע והוא ישאר עבד עד לשנת היובל.
לקראת שבת - פרשת משפטים
הרב שלמה אבינר בראיון על פרשת משפטים בערוץ מאיר 
אדם שהיכה את עבדו הכנעני ובתוך 24 שעות מת העבד חייב מיתה. אם העבד מת לאחר-מכן הוא פטור. במידה והוא פצע איבר של עבדו או שפחתו, הם ישתחררו לחופשי.
רצח, פציעה
הרוצח את חברו בכוונה תחילה חייב מיתה. אם הוא עשה זאת בשגגה, עליו להימלט ל"עיר מקלט" שם לא יוכל גואל הדם המבקש נקמה לפגוע בו.
הפוצע את חברו ישלם לו תשלומים שונים על הפציעה: דמי אבטלה על כך שלא יכל לעבוד כשנפצע, כסף עבור הטיפולים הרפואיים, תשלום על הכאב והבושה שנגרמו לו וכן תשלום על הפיחות בשוויו שאירע כתוצאה מן הפציעה.
הפוצע – או מקלל – את אביו או אמו, חייב מיתה.
המכה אישה בהריון וגרם לה להפיל את עוברה, ישלם על הנזק כפי שיקבע בית-הדין. אם גם היא נפצעה כתוצאה מן המכה, יחולו על המכה גם דיני הפציעה הרגילים.
שמירת רכוש (ושור)
על האדם לשמור את שורו ולוודא כי לא יזיק אחרים. במידה ושור הרג אדם: אם אין לו עבר של שלוש נגיחות הוא מכונה 'שור תם', יש לסקול אותו אך בעל השור פטור. אם יש לו עבר כזה, הוא מכונה 'שור מועד' ובנוסף לסקילת השור בעליו חייב מיתה בידי שמים על כך שלא שמר עליו שלא יזיק ועליו לשלם כופר.
שור 'תם' שנגח שור אחר, בעל השור הנוגח ישלם חצי מהנזק. שור 'מועד' שנגח אחר, בעל השור ישלם את מלוא הנזק.
שור שנגח עבד, בעל השור ישלם קנס של שלושים שקלים (במטבע של אותם הימים) לבעל העבד.
גנבים ומזיקים
דיני הגנב: במידה והוא נתפס בגניבתו, עליו לשלם כפול משווי הגניבה. אם הוא גנב שור או שה ושחט אותם ומכרם, עליו לשלם כפול ארבע בגניבת שה, וכפול חמש בגניבת שור.
כאשר בעל הבית הנגנב חשש לחייו וכהגנה עצמית הרג את הגנב פטור.
דיני המזיק: אדם שכרה, או הסיר, כיסוי של בור ונפל שם שור או חמור, עליו לשלם לבעל הבהמה את שוויה לאחר חישוב שווי הנבילה.
אדם שלקח את צאנו לרעות בשדה חברו, או שילח אש שהזיקה את שדה חברו, ישלם את מלוא הנזק.
שומרים
ישנם ארבעה סוגי שומרים, כאשר לכל אחד דין שונה. שומר חינם (המקבל על עצמו לשמור חפץ ללא כל תשלום), שומר שכר (המקבל שכר על שמירתו), שוכר (המשתמש בחפץ תמורת תשלום) ושואל (המשתמש בחפץ ללא כל תשלום).
השומר בחינם פטור מנזקים שאירעו לחפץ שלא באשמתו, אך במידה והתרשל בשמירה או שגנב את החפץ בעצמו, עליו לשלם כפל.
השומר בשכר חייב אם החפץ נאבד או נגנב, אך פטור אם אירע נזק לחפץ בדרכים לא טבעיות.
בדין השוכר נחלקו החכמים. יש הסוברים שהוא כשומר בחינם, ואחרים סוברים שהוא כשומר בשכר.
השואל חייב בכל נזק, מלבד נזק שנבע משימוש תקין בחפץ.
יחס הוגן
אין להונות או לגזול אדם שהחליף מקום מגורים, כי גם בני ישראל היו 'גרים' בארץ מצרים.
אין לענות אף אדם ובמיוחד אלמנה ויתום שקול תפילתם נשמע תמיד לפני האלוקים.
אין להלוות בריבית. כאשר תמורת ההלוואה נלקח משכון והוא חיוני לחיי הלווה, יש לאפשר לו להשתמש בו בשעת הצורך.
אין לשמוע ללשון הרע.
על אדם המוצא אבידה להשיב אותה לבעליה, גם אם הוא שונא אותו. כך גם אדם הפוגש את בהמת שונאו רובצת בדרך תחת משאה, אסור לו להתעלם ועליו לסייע לו.
בבתי-הדין ועוד
אסור לקלל את האלוקים או את הדיין.
אין לדיין לשמוע תלונת צד אחד ללא נוכחות הצד השני. בנוסף, אין לו להטות את הדין או להעניק יחס מכובד יותר לעני ולמסכן מתוך רגש של רחמים.
אסור לדיין לקחת שוחד.
כאשר בית-הדין עוסק בדיני נפשות, ניתן לחייב אדם מיתה רק אם הדיינים הפוסקים את הדין לחובה רבים בשניים על אלו הפוסקים לזכות. אם הנאשם יצא זכאי אין להשיב אותו גם אם מתעוררת טענה שעלולה לחייב אותו; אם הוא יצא חייב והתעוררה טענה לזכותו, יש להשיב אותו לבית-הדין לדיון מחודש בענינו.
עוד דינים
אדם שפיתה בתולה ושכב עמה, חייב לשאתה לאישה. במידה ואביה מסרב לתיתה לו, עליו לתת קנס לאביה.
העוסק בכשפים, השוכב עם בהמה והזובח לעבודת אלילים חייב מיתה.
יש להפריש מן יבול השדה את התרומות והמעשרות הקבועים לפי הסדר ולא לשנות ממנו. יש להפריש את הבכור לאחר שלושים יום.
אין לאכול בשר טריפה.
יש להיזהר בכבוד הגר.
במשך שש שנים יש לזרוע את הארץ, ובשנה השביעית היא שנת השמיטה בה יש לנוח מן העבודה. בשנה זו היבול הוא הפקר וכל החפץ יכול לקחתו.
יש לעבוד ששה ימים, וביום השביעי – שבת בו ינוח האדם, בהמתו ורכושו.
יש להיזהר לקיים את כל מצוות התורה.
אין להזכיר את שמה של עבודת אלילים.
יש לעלות לרגל בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות.
מותר לשחוט את הפסח רק לאחר ביעור החמץ.
אין להותיר מן הקורבן עד הבוקר.
יש להביא ביכורים לבית המקדש.
אין לבשל, להנות או לאכול בשר בחלב.
הארץ המובטחת
אלוקים מבטיח כי הם יכנסו לארץ המובטחת. "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך" אומר האלוקים, ובכך רומז כי בני-ישראל עתידים לחטוא ורק המלאך יתלווה אליהם ולא השכינה עצמה. הישמרו שלא ללמוד ממעשיהם הרעים של יושבי הארץ, מזהיר אותם בורא העולם. הוא מציין כי הוא לא ישמיד את יושבי הארץ בבת-אחת כדי שהארץ לא תהפוך לשממה, אלא בשלבים.
הכנות למתן תורה
למרות שמתן תורה תואר בפרשה הקודמת, בסוף פרשת משפטים התורה מתארת את ההכנות לקראת המעמד הגדול. יחד עם אהרון, נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ניגש משה אל ההר אך רק הוא ניגש אל הענן. כשהוא שב הוא מוסר לעם את דברי האלוקים והם משיבים לו בפה אחד "כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה".
משה רבינו מעלה על כתב את כל דברי התורה מסיפור בריאת העולם ועד ליום הכתיבה. למחרת הוא מקריב קורבנות ובונה ומצבה לכל שבט. מדם הקורבנות הוא מזה על המזבח ועל העם ובני ישראל אומרים "נעשה ונשמע".
שני לוחות הברית
לאחר-מתן תורה משה עולה אל הר סיני לקבל את הלוחות ומפקיד את הזקנים יחד עם אהרון וחור לדון את העם כאשר הוא ישהה בהר. הוא שוהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳