♛ כל האמת לפנים | הרב יוסף מזרחי ♛

אני חילוני, אני אדם טוב, לא גונב, שירתתי בצבא, בעל טוב - זה לא מספיק בעיני השם !! 
מי שחי במציאות הזאת, ומתעלם מדרך התורה עלול להתאכזב מאוד ביום הפטירה. 
ברגע האמת יתגלה לאדם שכל חייו היו שקר. והאכזבה תהיה מרה מאוד וכל האמת תתפוצף לו בפרצוף !! 
השאלה היא מה היה בינך להשם ? היה תפילין, צניעות, לימוד תורה, אמונה, שבת,תפילות וברכות ? 
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד ( תהילים קי"א, י)

לקראת שבת | פרשת ראה

זכות הבחירה
סימן ההיכר הבולט ביותר של האדם הוא היותו בעל בחירה חופשית. זאת, בניגוד לכל יתר ברואי תבל, שכל מהלכיהם מוכתבים על פי חוקים קבועים הניתנים לחיזוי מראש. לעומת זאת, בזכות הבחירה החופשית האדם מסוגל להפתיע תמיד. התחזיות ביחס להתנהגותו, לעיתים תכופות מתבדות כליל.
אמנם גם בגופו של האדם פועלים חוקי טבע, כדרך שהם פועלים על בעלי החיים, אולם נוסף לכך, האדם מסוגל לפעול על פי רצונו החופשי בדרכים בלתי צפויות. דרכי התגובה של האדם לכל מצב אפשרי הן רבות ומגוונות, מעבר לטבעו ולתכונותיו. כאמור, אפשרות זו של בחירה היא המאפיינת את מין האדם, והיא ההופכת אותו לנזר הבריאה.
 
כאמור, הבחירה החופשית היא הסממן הבולט של עליונותו הרוחנית הבלתי מעורערת של האדם על פני כל יתר היצורים. 

התורה מדגישה עיקרון זה במקומות רבים. אחד מהם מופיע בתחילת הפרשה: "ראה אנכי נותן לפניכם... ברכה וקללה, הברכה - אשר תשמעו... והקללה אם לא תשמעו" (דברים י"א, כ"ו). 

הקב"ה רצה להיטיב לברואיו, ולכן, נטע בהם את כוח הבחירה החופשית. באמצעות כוח זה מסוגל האדם לבחור את דרכו בחיים על פי רצונותיו ולהחליט על צעדיו בהתאם לכושר שיפוטו האישי. אלמלא היתה ניתנת ביד האדם היכולת לבחור בעצמו את מהלכיו, לא היה טעם להטיל עליו מצוות או חיובים כלשהם. אם הכול מוכתב מראש וניתן לצפות מראש את העתיד להתרחש, אין משמעות לשכר או לעונש המיועדים לאדם, ותורת הגמול היתה נעשית פלסתר. לא יעלה על הדעת שיש להעניש אדם בשל מעשים רעים שאינו אחראי להם. כמו כן, אין מקום לשלם לאדם שכר על מעשיו הטובים שעשה שלא בבחירתו. ואמנם, לבעלי חיים לא מיועד שכר או עונש, שהרי הבחירה החופשית נעדרת מהם.
 
לנוכח העובדה שיש לאדם אפשרות לבחור את דרכו, וניצבים לפניו מצוות ואיסורים, חייו משתנים מבחינה מהותית עד לבלי הכר, ושכרו יינתן לו כגמולו בהתאם לטיב מעשיו. 

מתן הבחירה מהבורא לאדם מהווה עבורו חסד נפלא. אילו היתה הכרה זו מלווה תדיר את בני האדם, היו האנשים מעלים את הבריאה כולה לפסגת השלמות. "גן עדן" היה הופך לא רק למושג הקרוב אל התפיסה, אלא לעניין מציאותי שעל פיו מתנהלים כל חיינו. אולם, לדאבון לב, במקום שאנשים יוקירו מתנה זו של הקב"ה, הם עושים שימוש לרעה בכוח בחירתם ומנצלים אותו לפעולות המנוגדות לרצון שמים. 
בנקודה זו דומה האדם לבוראו. האדם, יציר כפיו של הקב"ה, פועל מרצונו החופשי, ואין כל גורם המכריח או כופה אותו לכך. זוהי סגולתה של הבחירה החופשית שנמסרה לידיו של האדם. האדם מסוגל לכלכל את צעדיו על פי רצונו, בניגוד לכללי תורשה, סביבה וכדומה. מעשי האדם מקורם ברצונו, ובכוחו להתעלות מעל לגורמים חיצוניים.

טווח הבחירה המוענק לאדם הוא רחב ביותר. כה רחב הוא, עד שהוא מסוגל, כביכול, לפעול אפילו בניגוד לרצון בוראו. בתופעה זו מצוי דבר והיפוכו. האדם לוקח את הכוחות הניתנים לו באותה שעה מאת הבורא, ומשתמש בהם בניגוד לרצון הנותן. אילמלא היה הבורא מעניק יכולת פעולה בכל רגע נתון, לא היה האדם מסוגל לפעול. אלמלא שהיינו רגילים לתופעה זו ונתקלים בה מדי יום, היא היתה מעוררת השתוממות רבה.


כוח הבחירה שקיבל האדם, מקורו בעובדת היות האדם 'נברא בצלם אלוקים'.
הבורא ברא את עולמו רק מרצונו הוא, באין כל מכריח חיצוני שהביאו לכך. כאמור, בנקודה עקרונית זו מוצאים אנו קו דמיון בין הבורא לבין האדם יציר כפיו. גם האדם בהחלטותיו ובדרכי פעולתו אינו כפוף לחוקי הטבע או לתכונות אחרות כלשהן. הוא מסוגל להתעלות מעליהם ולנהוג כרצונו. אפשרות זו נובעת מצלם האלוקים שנטבע באדם בתחילת בריאתו.

רבים סבורים, כי השימוש בכוח הבחירה מתבצע בפועל רק לעתים רחוקות. לדעתם, האדם בוחר בטוב ומחליט החלטה כללית לשמור תורה ומצוות, ומכאן ואילך ארוכה הדרך לפניו, עד הבחירה הבאה שתוצב לפניו. תיאור זה דומה לנהג שעלה על כביש מהיר אשר הצמתים בו מועטים, ועד לצומת הבאה הוא יכול לנהוג בשלוה, בלי לחשוש שמא יאבד את כיוון נסיעתו.
אולם לאמיתו של דבר, המצב שונה. התורה מעידה (דברים י"א, כ"ו): "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". בכל יום ובכל עת משעות היום, כל עוד פקוחות עיניו של האדם, הוא ניצב תדיר הוא על פרשת דרכים, והברירה בידיו לבחור בטוב או בהפכו.

אמנם באופן כללי הוא כבר בחר את דרכו, אולם גם בדרך זו רבות הן המהמורות שיש להימנע מלהיתקל בהן. היצר הרע הינו נחלת כלל האנושות. כמעט בכל רגע פתוחות בפני אדם אפשרויות שונות: לדבר סרה על זולתו או לחסום את פיו, להשיב לפלוני כגמולו הרע או לוותר.

כאשר האדם בוחר בטוב, הוא מגדיל את כוח הבחירה ומחשל אותו. מעשה של בחירה בטוב גורר מעשה טוב נוסף. ככל שהאדם עולה שלב נוסף בתחום זה, הוא משעבד את לבו אל שכלו ומוסיף כוח וחיזוק למעלת הבחירה.
העלייה במעלות הבחירה מתבטאת בשינוי תחום הבחירה. המאבק שהיה נטוש בעבר בין הטוב לרע, אינו נחשב כלל למאבק לגבי האדם במדרגתו החדשה. לדוגמה: בצעירותו נמשך האדם אחר סיפורים דמיוניים וכדו'. באותה תקופה ברור שלא היה לו כוח התנגדות לכך. כשגדל והתעלה מעט במדרגתו, התחולל בנפשו מאבק, האם יש ביכולתו לעמוד בניסיון ולא לבטל את זמנו לריק, או שהוא יימשך אחר הבלי העולם. לעומת זאת, כאשר הוא גדל יותר והתבגר, כמעט שאין לו כל משיכה להתעסק בנושאים אלו, ודבר זה שוב אינו מהווה לגביו ניסיון. הוא התרומם במדרגתו עד שהוא מתקשה להבין את האנשים שהבלי עולם מעין אלו עדיין מהווים בעבורם פיתוי. למעשה, אותו אדם יצא מתחום הבחירה הקודם והתרומם לתחום בחירה אחר, מרומם יותר.

כך עלולה להיות גם דרך הירידה במעלות הבחירה. האדם עלול לרדת ממדרגת הבחירה שהוא עומד בה, למדרגה נמוכה ונחותה יותר.

עבודת האדם במשך כל ימי חייו היא להעלות את נקודת הבחירה שלו. ניסיונות שהיו עד כה במאבק הבחירה, מעתה הם מוכרחים לטוב, אולם לא מחמת נסיבות חיצוניות, אלא מחמת האדם עצמו שעלה במדרגתו ומיגר את משיכתו לרע. באופן זה, האדם מתעלה מאד, ולאורך שנות חייו יש ביכולתו להגיע למדרגות רוחניות נשגבות.
קיימת אפשרות מוטעית שבה יראה האדם את עצמו כבוחר, בלי לחוש שהבחירה האמיתית היא ממנו והלאה, באשר הוא נשלט כליל על ידי יצרו. שאל את פי פלוני, ויאמר לך כי משתמש הוא תדיר בכוח בחירתו, שהרי מתאמץ הוא לבחור בין מיץ תפוזים למיץ אשכוליות. מובן, שלמעשה, אין זו בחירה אמיתית.

בחירה ראויה לשמה היא רק זו הערכית, הבוחרת בין ברכה לקללה, בין טוב לרע ובין חיים למוות. העדפה של אחד משני דברים טפלים, ששניהם כאחד מצויים בתחום החומר, ושבמהותם אין להם דבר עם הטוב האמיתי, לא יאה לה להתעטר בסגולת הבחירה האנושית.
המאמר באדיבות ארגון ערכים

שיר לשבת - אל אדון

לקראת שבת - פרשת ראה

פרשת ראה: מחסד רק מרוויחים
הרב שלמה אבינר
בסוף פרשת ראה יש את מצוות הצדקה. זה לא קל לקיימו כנאמר "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" (טו י). הנחמה: בגלל זה "יברכך ד' אלוקיך". כי אדם אוהב את עצמו אוהב את כספו. קשה לאדם לתת משלו.
אבל זו עבודת האדם לחלץ מעצמו. אומרים אם הקב"ה היה רוצה היה יכול לברוא עולם בלי עניים. אבל הוא רצה דווקא שיהיו עניים ויהיה סדר שאדם יתן מטוב לבו. זו עבודה נפשית גדולה.
Image result for ‫מעשר‬‎
כידוע עניי עירך קודמים, ומשפחתך קודמים כנאמר: "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיה נח ז). הכי קרוב כמובן זה בין איש לאשתו שהם אחד כנאמר "והיו לבשר אחד" (בראשית ב כד). ולאו דווקא צדקה של כסף אלא של כל עזרה, כל חסד בכל דבר.  בשם האריז"ל מובא כי "ואהבת לרעך כמוך" הראשון זה בין איש לאשתו. ואמרו הפוסקים שזה מובן בגלל הכלל של "עניי עירך קודמים". לתת כל מה שאפשר לשני . גם אם זה קשה "לא ירע לבבך בתתך לו". אתה לא מפסיד. אתה מרוויח כי אתה נותן ובגלל זה יברך ד' אלוקיך.
פרשת ראה מפי הרב משה עבדלחק 
[עריכה: יוסף אברמסון]

פרשת ראה - לתת מכל הלב

תקציר פרשת ראה 
הברכה והקללה (יא, כו-לב) 
משה מציב לפני בני-ישראל משוואה ברורה: לפניהם ברכה וקללה. אם ישמרו את מצוות ה' תחול עליהם הברכה, ואם לאו, תחול עליהם הקללה. טקס אמירת נוסחי הברכה והקללה יתקיים בעתיד, כאשר יחצו את הירדן ויגיעו לעמק שבין הר גריזים, הוא הר הברכה, ובין הר עיבל, הוא הר הקללה.  
ניתוץ האלילים ודרך עבודת הקורבנות (יב, א-כט) 
עם הכניסה לארץ מצווים בני-ישראל להכרית את כל סממני עבודת האלילים המאפיינת את עמי הארץ הנכבשים על-ידם. כמו-כן עבודת ה' אינה כדרך הגויים, לפיה כל אחד זובח ומקריב במקום שיחפוץ. עבודת הקורבנות, מבהיר משה, תתקיים במקום שיבחר ה'. בתחילה במשכן ואחר-כך בבית המקדש בירושלים. בתקופת כיבוש הארץ וחלוקתה, וכל עוד תתקיים העבודה במשכן, תהיה אפשרות להקריב גם בבמות - מזבחות מקומיים. אולם במזבחות אלו ניתן להקריב רק נדבות ונדרים אישיים, ולא קורבנות המתחייבים מציווי התורה. כשיבנה המקדש, יאסרו הבמות כליל. במקדש, שם יוקרבו הקורבנות, יתקיים גם המרכז הרוחני של העם. לשם יש להביא גם את הנדרים והנדבות, לשם יעלה העם לשמוח לפני ה'. שחיטה לשם אכילת בשר, כזו שאינה באה כקורבן לה', יכולה להתקיים בכל מקום. עוד מונה משה את הדינים הבאים: - אין לאכול בשר עם הדם. - מעשרות ובכורות - יש לאכול רק בירושלים. - יש לזכור את הלוי, שאין לו נחלה בארץ, ומחייתו מהמעשרות. 
איסורי עבודה זרה (יב, ל - יג, יט) 
התורה מפרטת כמה איסורים ודינים שעניינם עבודה זרה, שאינה לרוח ה': - שריפת אנשים, ביניהם הבנים והבנות, לפני אלוהי השקר. - אין להאמין למציג עצמו כנביא, ומצווה לעבוד אלוהים אחרים. אדם כזה הוא נביא שקר ויש להורגו. - אדם המסית לעבודת אלילים, דינו מוות בסקילה. - 'עיר הנידחת' - עיר שהפכה כולה אלילית, לאחר שאנשים מתוכה הסיתו את כל יושביה לעבוד עבודה זרה. יש להרוג את כל יושבי העיר, לרכז את כל רכוש התושבים ברחוב העיר ולהעלותו באש. 
איסור מנהגי גויים ומאכלים אסורים (יד, א-כא) 
עם ישראל הוא עם-סגולה, קדוש לה', ובני העם הם בנים של הקב"ה. לכן הם אסורים במנהגי הגויים וביניהם, תספורת השערות בדרכים שונות כאות אבל על מת. מסיבה זו, אסורים ישראל גם באכילת בעלי חיים שאינם טהורים: - הבהמות והחיות המותרות הן אלה שמפריסות פרסה, שוסעות שסע ומעלות גרה, כמו: שור, כבש, עז, צבי ואייל. - בהמות וחיות שאינן עונות על אחד ממבחנים אלו, אסורות באכילה, כמו: גמל, ארנבת, שפן וחזיר. - סימני הטהרה בבעלי החיים המימיים הם סנפיר וקשקשת. - התורה מונה גם את בעלי הכנף המותרים והאסורים באכילה. - שרץ העוף, כל בעלי הכנף הקטנים, הרוחשים על הארץ, אסורים באכילה. - חל איסור על אכילת נבלה, כלומר, בעל חי שמת הלא שחיטה כהלכה. - אסור לבשל בשר וחלב יחדיו. 
דיני המעשרות (יד, כז-כט) 
התורה מתמקדת בפרשה זו ב'מעשר שני'. זהו המעשר שנוהג בחלק מהשנים, ואותו אוכל החקלאי בעצמו, אלא שחובתו לאכול אותו, או את תמורתו, בירושלים. התורה מזכירה גם את הלוי שיש לזכור להפריש את ה'מעשר ראשון' המגיע לו. 
שמיטת כספים (טו, א-יא) 
אחת לשבע שנים, בשנה בה נוהגת שמיטת הקרקעות, יש לקיים גם את מצוות שמיטת כספים. כלומר, כל חובות הלווים מתבטלים בשנה זו. התורה מזהירה מפני מצב, שלקראת השנה השביעית לא יסכימו להלוות לנצרכים, מחשש של שמיטת החוב. 

הרב יונה מצגר שליט"א (הרב הראשי לישראל) - פרשת ראה

תקציר פרשת ראה (המשך)
עבד עברי (טו, יב-יח) 
אדם שנתפס בגניבה, אך הגניבה אינה בידו ואין לו כסף או רכוש בהם יוכל להשיב את הגניבה, נמכר על-ידי בית-הדין לעבד. התורה מצווה על האדון הקונה את העבד, לשלחו לחופשי לאחר שש שנות עבודה. התורה גם קובעת כי אין לשלחו חינם. יש לתת לו מענק שחרור. אם העבד מצידו אינו מעוניין לצאת לחופשי, מביאו אדונו לבית הדין, שם הוא רוצע את אוזנו, כאות קלון על שבחר בעבדות לבשר-ודם חלף השתעבדות לה' בלבד. בכל מקרה, בבוא היובל - שנת החמישים (מועד כללי שאינו קשור לחישוב שנות עבודתו של עבד זה), יצא עבד לחירות. 
בכור הבקר והצאן (טו, יט-כג) 
כאשר נולד בכור בעדר, אסור להשתמש בו לעבודה, ואסור לגזוז את צמרו. יש להביאו כקורבן לה'. אם הבכור הוא בעל-מום האסור בהקרבה, מותר לשחטו ולאוכלו. 
שלושת הרגלים (טז, א-כו) 
שלוש פעמים בשנה על כל יהודי לעלות לרגל לירושלים, לבית המקדש. ימים אלו הם ימים של חג, שמחה והבאת קורבנות. 
חג הפסח
בכל שנה יש לחוג את חג הפסח, זכר ליציאת מצרים. על בית-הדין לדאוג שהחג יחול תמיד באביב, ולכן אחת לכמה שנים מעברים את השנה וקובעים חודש אדר נוסף. עיקרי החג הם: הקרבת קורבן הפסח בי"ד בניסן, ביעור החמץ למשך שבעת ימי החג, אכילת מצות - בעיקר ביום הראשון. 
חג השבועות
מיומו הראשון של חג הפסח, כאשר קוצרים את העומר שהוא הקציר הראשון, סופרים שבעה שבועות. ביום החמישים חוגגים את חג השבועות, יום אחד. 
חג הסוכות
חג הסוכות הוא בן שבעה ימים, ונחוג בתקופת האסיף. בין החובות המייחדים חג זה, היא החובה להיות בשמחה יתירה.


חודש אלול | יום הדין קרב ובא !!

חודש אלול | יום הדין קרב ובא !!
בראש השנה - יום הדין מעמיד הקב"ה כל ברואי העולם למשפט, על מעשיהם. 
ונכתב גזר הדין - מי למוות ומי לחיים !!
אויה לנו מיום הדין ! הרב יוסף מזרחי

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳

חכמת שלמה - ספר קהלת