לקראת שבת | פרשת שמות

אביב עמים אישי - תובנות מפרשת השבוע פרשת שמות
משה שינפלד
מי מאיתנו לא רוצה להשתחרר מהרגלים ומדפוסי התנהגות שליליים? מי מאיתנו אינו מעוניין לנהל את חייו ללא השתעבדות ליצר?
במשך מאתיים ועשר שנים שועבדו בני ישראל ועונו פיזית ורוחנית. המצרים העבידו אותם בעבודה קשה תחת איומים, לחצים ומכות. וכך מתארת התורה: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה... ויצו [לשון ציווי] פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו... ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו..." [שמות א', י"ג].
בהגיע העת בה חפץ ה' לגאלם, אמר אלוקים למשה: "ראיתי את עני עמי במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאוביו... ועתה, הנה צעקת בני ישראל באה אלי, וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים..." [שמות ג', ז'].
אגרת הרמב"ם
אציג בפניכם את מה שהרמב"ם כותב באגרתו לבנו: "ויש לך לדעת בני, כי 'פרעה' מלך מצרים הוא יצר הרע באמת... ותבין זאת מעניין המילה והרכבתה [פרעה אותיות הערף]. ו'מצרים' בכללותה היא הגוף [כוחות הגוף]. ו'משה רבנו' הוא השכל האלוקי [הנשמה]".
הרמב"ם מלמד אותנו, שהמונחים "פרעה" ו"מצרים" אינם עובדות היסטוריות בלבד. סיפור הליך השעבוד ואופן הגאולה אינו רק נחלת העבר, אלא הוא סיפורו של כל אחד ואחת מאיתנו.
כל אדם באשר הוא מתמודד באופן תמידי מול 'פרעה' קטן הנמצא בתוכו, המנסה ללא הרף לכולאו ולמסגרו בתוך 'מצרים'... בואו ונודה שאחוזי ההצלחה שלו מרשימים...
במאמר זה נקבל על עצמנו משימה מאתגרת, והיא: "הכר את האוייב". ננסה להבין יחד את העובדה ההיסטורית כיצד התחיל השעבוד הפיזי שלנו כעם, וכך נוכל להבין את הליך השעבוד הרוחני שכול אחד מאיתנו עובר ברמה כזו או אחרת, שעבוד המתנהל בניצוחו של היצר הרע, או בשמו הנרדף - "פרעה", שם שניתן לו על ידי הרמב"ם.
הפסוקים מדגישים נתון אשר במבט ראשון אנו עלולים לא לשים אליו לב, אולם כשמעמיקים מגלים שטמון בו 'עולם ומלואו'. הנתון הוא שתחילתו של השעבוד נעשה בפה – רך ! אסביר את עצמי: יש בנו את 'פרעה', את היצר הרע. אנו אסורים בכבליו ונתונים בתוך מיצרים. כולנו מחכים לרגע שבו "משה" - הנשמה, שהיא לעולם אינה משתעבדת [כשם שמשה לא היה משועבד], תשחרר אותנו מכבלי היצר ונוכל לצאת למרחב...
מי מאיתנו לא רוצה להשתחרר מהרגלים ומדפוסי התנהגות שליליים? מי מאיתנו אינו מעוניין לנהל את חייו ללא השתעבדות ליצר? השאלה היא: איך עושים זאת? הרי 'פרעה' הוא מלך! הוא שולט עלינו!
האם בכוחותינו להתחיל במהפכה ולגרום ל"אביב עמים" אישי? האם הדחתו של שליט מצרים - מובארק - בפברואר 2011, יכולה להתרחש גם ב"מיצרים" הפרטיים שלנו? נראה שכן.
הרי נגאלנו ממצרים, השתחררנו מפרעה... כדי לדעת מהי הדרך אל החופש הנכסף, זקוקים אנו לאסוף כמה שיותר מידע על מסלול כניסתנו אל תוך מבוך השעבוד, אשר יצאנו ממנו כעבור מאתיים ועשר שנים... הוא אשר אמרנו, תחילת השעבוד היתה בפה רך ! "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך". מה פירושה של המילה "פרך"? הכוונה לעבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף, כך כותב רש"י בביאורו. אולם התלמוד (מסכת סוטה י"א) מוצא פירוש נוסף: פרך הוא "פה - רך", המצרים משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה. כדי להצליח ולשעבד עם שלם זקוקים היו לפעול בטקטיקה שלא תעורר התנגדות.

טקטיקת המצרים
המצרים נקטו בטקטיקה של פה רך, בתחילה הם דברו עם בני ישראל ברכות ובנעימות, הובטחו להם תנאים סוציאליים מעולים תמורת העבודה, מעמד, כסף וכבוד. המצרים צבעו את העתיד בוורוד ווירטואלי...
המצרים גם הצליחו להשריש בהם אידיאולוגיות והשקפות עולם. הם גרמו להם לחשוב שמטרת האדם בעולמו היא עבודה. היא הפכה לערך עליון. כיוון שכך - ככול שהעבודה יותר קשה יותר טוב... חכמים במדרש כותבים (במדבר רבה טו' כ') שבהתחלה פרעה נטל בעצמו כלי עבודה והחל לעבוד עימם. מי רואה את המלך עובד ונשאר שאנן... אם המלך בכבודו ובעצמו עובד, כנראה שאין משהו חשוב יותר מזה... כך לאט לאט בני ישראל נכנסו ל"סחרור" של עבודה, עד שבסופו של דבר המצרים השתלטו עליהם לגמרי.
כעת נעבור ל'פרעה' הפרטי. גם הוא מתחיל עם 'פה רך'. בהתחלה כוחו חלוש... לפני הרצח הראשון בהיסטוריה שבו קין רצח את אחיו הבל, אמר אלוקים אל קין: "ויאמר ה' אל קין, למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלא אם תיטיב – שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד' ז'). אמירה ברורה כתובה כאן: האדם - אם הוא באמת רוצה - יכול לשלוט ולמשול על היצר הרע. אבל כשנתבונן היטב נגלה בשורה נוספת: נעיין שוב במילים: "לפתח חטאת רובץ": יצר הרע ניצב בפתח! הוא עוד לא נכנס פנימה! לא זו בלבד שהוא בפתח, הוא עדיין רובץ! הוא עדיין לא פעיל – כל עוד האדם לא פותח לו את הפתח, הוא נשאר רובץ בחוץ! רק לאחר שהאדם פותח את הדלת ומזמינו להיכנס, רק אז היצר נכנס אל "תוכי תוכו" והתוצאות ידועות... התלמוד כותב (ברכות ס"א), שיצר הרע דומה לזבוב, שנאמר (קהלת י'): "זבובי מוות יבאיש, יביע שמן רוקח".
מה הדמיון בין יצר הרע לזבוב ?
כותב ה"כלי יקר" (בראשית ד', ז') כך: הזבוב הוא יצור חלש, כוחו בפיו, אין בכוחו לעשות נקב בבשר שלם ובריא, לכן הוא "מתנחל" דווקא על פתח פתוח, דווקא על הפצע... כך היצר, כוחו חלש, אין בכוחו ליצור פרצה בנפש האדם השלם, אדם שחוסם את כל המעברים. אדם שלם, אין ביכולת היצר לחדור אליו! רק כשהאדם בבחירתו מחליט לפתוח פרצה קטנה, אז היצר מנסה לחדור דרך אותה פרצה והחור הקטן הולך ומתרחב...

כדי לחדד את הרעיון נמשיל משל נפלא:
זלמן, אדם עני ורש, נתן את עיניו באחת הווילות היפות השוכנות בחופי קיסריה. הוא ידע שהסיכויים שהווילה תהיה שלו שואפים אל פחות מאפס... אבל הוא רצה, כל כך רצה... וכשאדם מאוד רוצה, מוחו עובד"שעות נוספות"... לקח קצת זמן עד שהבזיק רעיון במוחו. הוא דפק בדלת הווילה וביקש לשוחח עם בעל הבית. לאחר כמה מילות נימוס פתח זלמן את פיו ואמר:תשמע, אני אדם עני כפי שאתה רואה, אין לי בית, אני צריך רק מקום לתלות שקית של חפציי האישיים המועטים... חשבתי להציע לך עסקה הוגנת, תן לי רשות לתקוע מסמר ליד דלת הכניסה של הבית, כך אוכל לתלות את חפציי, ובתמורה אתן לך דמי שכירות חודשיים בסך שלש מאות שקלים... בעל הבית חשב ולבסוף הסכים, נשמע משתלם...
זלמן לא הסתפק בהסכמה בעל פה, הוא רצה חוזה כתוב ומוסכם. ואכן הם פנו לעורך דין וערכו חוזה ברור ללא אפשרויות חרטה – רשות לתלות שקית ליד דלת הכניסה תמורת שלש מאות שקלים לחודש, נו, מזל וברכה...
זלמן בא היישר מחתימת החוזה ותלה שקית...כעבור שעה חזר, דפק בדלת וביקש לקחת את השקית הקודמת ולתלות חדשה... בעל הבית קבלו במאור פנים ואפילו נתן לו תפוזינה... כעבור חצי שעה העניין חזר על עצמו. בעל הבית התחיל "להעלות קרניים" מזלמן הנודניק הזה, אבל אין לו מה לעשות, הסכם זה הסכם... (כך בכל אופן היה פעם...). כעבור תקופה זלמן התחיל להגיע באמצע הלילה והעיר את בעל הבית משנתו לא אחת... כשהתופעה חזרה על עצמה מדי יום, החליט בעל הבית מחוסר ברירה לתת לזלמן מפתח, שיכנס ויצא לבד, וכך לא יצטרך להתעורר משנתו... זלמן החל לראות אור בקצה המנהרה, הנה כבר יש לו מפתח, הוא כבר שותף...
לאחר זמן הוא נכנס, תלה שקית ונעלם... לאט לאט חשו בני הבית בצחנה. ריח נוראי. הריח הלך והתגבר והם גילו את מקור הריח -השקית של זלמן... הם פתחו ולא האמינו למראה עיניהם, או יותר נכון לריח אפם...סליחה על התיאור, אבל הם ראו בשר נבילה בשקית... הם לא התאוששו מהטראומה והנה זלמן מופיע, והפעם בידו שקית גדולה יותר, התחלתי לסחור בנבילות, נימק. כעת אני רוצה לתלות "סחורה" חדשה... בעל הבית כמובן התנגד, והעני לא התבלבל ונופף בחוזה שבידו... שטח המסמר מושכר לי, זכותי לעשות בו ככול העולה על רוחי ועל אפי, "על אפך ועל חמתך...".
בעל הבית נדהם, הרבה מה לעשות אין לו... תוך זמן קצר בעל הבית ובני ביתו עזבו את הווילה, עד שיגמר החוזה עם זלמן...
בדיוק לרגע זה חיכה זלמן – הוא בעל הבית! יש לו ווילה בקיסריה, חוף פרטי, רק חסרה היאכטה...
ידידיי! כך מתנהג היצר הרע! הוא רוצה להיות בעל הבית, הוא "הולך על כל הקופה", איך הוא משיג את מטרתו? הוא מבקש דבר אחד - תן לי לתקוע מסמר! וכך לאט לאט הוא כובש אותנו...

עם ידיעה זו וודאי שנוכל לגרום ל"אביב עמים" אישי, נדע להכין את עצמנו למאבק מול כוחות הרוע של היצר.
באדיבות ארגון ערכים
שיר לשבת
מחרוזת שירים לקראת שבת

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳