פרשת השבוע | פרשת שמיני

פרשת מאכלות אסורות ומות בני אהרון
פרשת השבוע פרשת שמיני עוסקת בשני עניינים מרכזיים.
העניין המרכזי הראשון הוא היום השמיני של חנוכת המשכן. יום זה הפך להיות ליום טראגי מכיוון שבו מתו בניו של אהרון הכהן, נדב ואביהו, אשר הקריבו אש זרה על המזבח.
העניין המרכזי השני בפרשה הוא איסור והיתר אכילת בעלי חיים מסוימים.
מה הקשר בין שני עיניינים אלה ?
נראה שאין קשר בין שני עיניינים אלו. אך ישנו פרט בפרשת המאכלות האסורים בנוסף על הסמיכות בינהן שמצביע על קשר בין שני העניניים.
ברוב המצוות אנו מוצאים שה' מדבר אל משה ומשה מוסר את הציווים הלאה. 
בפרשתנו - פרשת שמיני ישנם שני ציווים יוצאי דופן בהם המסר מועבר דווקא אל אהרון.
הציווי הראשון הוא האיסור להיכנס שתויי יין למקדש שנמסר לאהרון מייד לאחר מותם של נדב ואביהו .
והציווי השני הוא פרשת המאכלות האסורים שנאמרת למשה ולאהרון יחד.
פירוש רבי שמואל דוד לוצאטו
ננסה למצוא את הקשר בעזרת הטעם שנותן רבי שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) לאיסורי האכילה של התורה:
"כי אין תחבולה לאדם להתגבר על יצרו ולמשול ברוחו, אלא בהרגילו את עצמו לפרוש מן ההנאות ולסבול הצער והדוחק, וכטעם [איכה ג, כז] "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו".
והפילוסוף EPICTETUS אמר: אם ישים האדם שתי מילות אלה על לבו, בטוח הוא שלא יחטא... ואלו הן: "סבול ופרוש", כלומר, סבול הצער ופרוש מן התענוג. והנה ריבוי המצוות והחוקים מרגיל האדם למשול ברוחו ולסבול ולפרוש".
על פי דברים אלו מטרתם של איסורי האכילה הוא להטמיע באדם את יכולת האיפוק והשליטה העצמית אשר היא זו שמעמידה אותו על מכונו.
מותר האדם מן הבהמה
היכולת לפרוש ולהתאפק מעצבת את האדם כנבדל ממדרגת הבהמה שנמשכת אחרי טבעה ולא מסוגלת לגלות איפוק.
מושג הקדושה בתנ"ך קשור גם הוא למידה זו של איפוק את המילים "קדושים תהיו" מפרש רש"י "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה".

הציווי לעניין הראשון
חטאם של בני אהרון היה בכך שהם לא הבינו נכון את מושג הקדושה . הם שאפו לעבודת ה' אכסטטית וחסרת גבולות בה אין מקום למותר ואסור. מהלך שכזה הוא מצד אחד עוצמתי מאד אבל מאידך מסוכן ביותר הוא צופן בתוכו אנרגיה הרסנית של אנרכיזם ואובדן אמות מידה מוסריות. עונשם של נדב ואביהו בא בכדי להעמיד מחדש את מושג הקדושה הישראלי שקשור קשר הדוק אם האיפוק והציות לצו האלוקי ניתן למצוא לכך רמז בפסוקים הביטוי "בקרובי אקדש..." שמופיע מייד לאחר מותם של נדב ואביהו מצביע על כך שזו המטרה.
הציווי לעניין השני
פרשת המאכלות האסורים שנאמרת לאחר המקרה של נדב ואביהו באה גם היא לבנות את עולם הקדוש הישראלי ולהטמיע אותו. עולם זה הוא עולם של ציות לצו ולמוסר ולא הימשכות חסרת בקרה אחר אש זרה. אהרון הכהן הממונה על המקדש ועל הקודשים שמשלם מחיר אישי כבד על התעלמותם של בניו מהאחריות לקדושה זוכה אף הוא לשמוע את הפרשה הזו שבונה את אותו רעיון שבניו לא השכילו לשמור.

נקודה למחשבה
מנקודת מבט חינוכית דבריו של שד"ל נותנים לנו קריאת כיוון חשובה מאד. איסור המאכלות האסורים מלמד אותנו את הצורך הגדול בהצבת גבולות וכן את הצורך להטמיע בנו ובתלמידינו את היכולת לדחות סיפוקים. הטמעת היכולת הזו דורשת עבודה יומיומית ומתחילה מהפרטים הקטנים והיומיומיים.
כשם שאיסורי המאכלות שומרים את האדם מההיסחפות אחרי האש הזרה. כך הצבת גבולות במהלך החיים השגרתי יכולה להפחית את הסיכון שאדם יחטא במעשים חמורים יותר.
זוהי הדרך אל הקדושה על פי התורה .
מעובד ממאמרו של רועי זמיר באדיבות ישיבת ההסדר "אורות שאול" פתח תקווה.
סרטונים מומלצים:
פרה פרה - על השחיטה היהודית
על כשרות ובריאות
אכילת בשר בעלי חיים

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳