הלל | ההרים רקדו | קרליבך ♫

הים ראה וינוס.. ההרים רקדו כאילים (תהילים, קיד)
בתפילת ההלל מופיע תיאור ציורי של התנהגות הבריאה בשעת קריעת ים סוף
"א. בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.
 ב. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.
 ג. הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר.
 ד. הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן."
ההרים רקדו - רבי שלמה קרליבך
He'Harim Rakdu - Rabbi Shlomo Carlebach

מילים מתוך תפילת ההלל
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.

מפני מה הים נס ואילו ההרים רקדו ?
האדמו"ר הזקן הפנה את תשומת לבינו להבדל שבין התנהגות הים להתנהגות ההרים והגבעות: הים – ראה וינוס. ואילו ההרים – רקדו כאילים. והשאלה הנשאלת: אם גילוי האלוקות היה באופן המטיל יראה עד כדי כך שהים ראה ונס, מדוע רקדו ההרים (ביטוי של שמחה) ? ואם גילוי האלוקות היה באופן של שמחה, מדוע נס הים (ביטוי של יראה) ?
מבאר האדמו"ר הזקן כאן ביאור נפלא על פי דברי השל"ה הקדוש על הפסוקים הנ"ל: גילוי אלוקות מצד עצמו אינו באופן של יראה או שמחה. אלא גילוי ההעלם האלוקי בלבד. אבל - כאשר מתקיים בעולם גילוי אלוקות (כביכול גילוי העצמיות של ה') אזי מתגלה גם בכל פרט בבריאה מהותו העצמית (שכן בסופו של דבר – הכול אלוקות). הים וההרים הם על דרך שני שרים המוצאים עצמם לפתע, באופן בלתי צפוי מול המלך. השר שעבודתו מצד טיבעו העצמי הוא בד"כ בקו היראה – תיפול עליו יראה ופחד. ואילו השר שעבודתו מצד טיבעו העצמי הוא בד"כ באופן של אהבה – הרי בראותו את המלך תתלהט האהבה בליבו כרשפי אש והוא יצא במחול. כך גם הים וההרים. ברגע התגלות אור אלוקי נעלה בעולם, פעל הדבר עליהם גם גילוי עצמיותם:
הים – קו היראה, ואילו ההרים – קו האהבה והשמחה.
אך עדיין צריך להבין – מדוע הים הוא קו היראה ואילו ההרים הם בקו האהבה ?
התשובה היא: שורשו הרוחני של הים הגשמי הוא ספירת המלכות. ולכן גם מהותו דומה - חז"ל אומרים כי כל מה שיש ביבשה יש בים, אלא שהים "מכסה" את תוכנו. אבל – בזמן קריעת ים סוף התחולל שינוי בעולמות העליונים – ספירת המלכות "נבקעה" ע"י אור "הסובב כל עלמין" והאור האלוקי זרם לעולם באין מפריע.
וכיוון שנבקעה ספירת המלכות שהיא שורשו של הים, נבקע גם הים – וינוס – נבהל מהגילוי שאינו רגיל בו.
אבל שורשם של ההרים והגבעות הוא במידות שלמעלה מספירת המלכות,
(ההרים ב חג"ת [חסד, גבורה,תפארת] והגבעות ב נה"י [נצח,הוד,יסוד]). בדרגות אלו בעולם האצילות ישנו גילוי אלוקות רב. וממילא כאשר נמשך גילוי אלוקות זה עד למטה לעולם הגשמי, פעל הדבר שמחה בהרים והגבעות עד כדי "ריקוד", שכן לגילוי זה הם "רגילים" ומשתוקקים תמיד !

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳