דמותו של יוסף הצדיק

סיפור הצלחתו של יוסף בעיני האברבנאל
שלום קולין
פעמיים הגיע יוסף לעמדה השנייה בחשיבותה בחצר השלטון במצרים. בפעם הראשונה, היה הדבר בבית השר פוטיפר, כשהתנסה יוסף בפעם הראשונה בחייו בניהול. לאחר שהייה של שנתיים בבית האסורים, חווה עלייה מטאורית מעבדות לעמדה השלטונית השנייה בחשיבותה אחר פרעה. דבר זה עתיד היה לחזור על עצמו כמה פעמים אצל אישים בהיסטוריה היהודית, שהבולט בהם הוא דון יצחק אברבנאל.
בפרשת וישב, מדגיש אברבנאל את התנהגותו האמונית של יוסף כחלק מצמיחתו כמנהל. דברי יוסף בעניינים אישיים לאשת פוטיפר, "וחטאתי לאלהים", הם לדעת אברבנאל מודל להתנהגותו הניהולית-פינננסית. וזה לשונו (בר' לט) :
והנה יוסף, עם היותו עבד מושלים, תמיד היתה יראת א-לקים לנגד עיניו, ובכל מעשיו שיווה ה' לנגדו תמיד...שפעמים שהסוחרים ירוויחו ויצליחו בסחורתם, אבל יהיה זה מתוך המרמות שיעשו... אבל יוסף לא יהיה כן, כי היה ה' אתו ולנגד עיניו תמיד, לא יעשה עוולה ולא ימצא בפיו לשון תרמית. 

גדולת יוסף הצדיק - הרב שלמה אבינר



דבריו אלו של האברבנאל משקפים תקופה ששימש בה כאיש צעיר יועץ פיננסי ראשי למלך פורטוגל בד בבד עם היותו יהודי מאמין וגאה.
בפירושיו לפרשת מקץ ופרשת ויגש, אברבנאל מרחיב את סיפור מערכת היחסים בין פרעה ויוסף, ובוחן מניסיונו האישי את עצותיו ופעולותיו השלטוניות של יוסף. מעמדו בחצרות השלטון בשלוש המדינות שכיהן כהן כיועץ ראשי, פורטוגל וספרד ואיטליה, משוקע בפירושיו ומעניק לנו כלי מיוחד לבחינת מעשי יוסף. והנה אין איש מתאים יותר מן האברבנאל לבחון את טיב היחסים של יוסף עם אנשי בית המלוכה, לאור העובדה שפרעה 'הצניח' אותו עליהם. האברבנאל מוצא בסיפור יוסף תכנון אסטרטגי, פיננסי, טקטי, ביצוע תוך התחשבות האילוצים וגילוי אינטליגנציה רגשית ופוליטית.
ראייתו האסטרטגית של יוסף מפורשת באברבנאל כבר בפסוק "ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן, כי כבד הוא מאוד" (בר' מא:לא). רוב המפרשים אומרים שהפסוק הזה מדגיש את מה שנאמר בקודמו על הרעב העתיד להשכיח את שנות השבע, ואילו האברבנאל אומר שדברי יוסף מכוונים לשנה שלאחר סיום שבע שנות הרעב. וזה לשונו (בר' מא, ד"ה ויאמר פרעה):
גם אחרי עבור הרעב, תישאר הארץ חסרה כל כך, שלא תשוב בנקלה לאיתנה הראשון. כלומר, לא רק שנות השבע והרעב היו לנגד עיני יוסף, כי אם גם 'החזרה לשגרה', הקושי שיהיה לארץ להניב את פירותיה כבראשונה.

מיד בסיימו את פתרון החלומות, יוסף משיא לפרעה עצות שלטוניות, אף על פי שפרעה לא שאל אותו עליהן. יוסף פונה לא רק לשלטון המרכזי, אלא גם לאופן ביזור הביצוע לפקידים. וכך מפרש האברבנאל את עצות יוסף לפרעה (שם):
צריך אזהרה רבה בפקידים, שלא יכניסו ידם בתבואה, כי מי ומי יהיה נאמן בהיות הבר בידו בשני ברעב... צריך שתפקיד פקידים בכל ארץ מצרים, ויהיו אז בהכרח גנבים רבים בדבר.
יוסף כורך את התמודדות הדרג השלטוני יחד עם ניקיון הכפיים של הדרג הביצועי. זהו תכנון מוקדם המונע את הפקידים מלנצל לרעה את הסמכויות שניתנו להם. לפי פירוש האברבנאל, יוסף יודע להאציל סמכויות לפקידים, לקבוץ אוכל ולצבור בר, אך בד בבד להגביל אותם (שם):
כן יהיה אסור לפקידים ההם לשלוח יד בתבואה הזאת, שהיא אצלם בתורת פיקדון... שיוכל לומר הפקיד: כך קיבלתי מחומש פלוני. אבל בקנית החיטה מצד המעות שיקבל לקנותה, לא יוכל לגנוב.
התכנון הפיננסו לממלכת מצרים התבטא בוויסות שערי התבואה, הגדלת הכנסות בית המלוכה והוזלת עלויות השינוע (שם):
ותצטרך גם כן התבונה בקנות התבואה בשני השבע בזול, שלא יתיקר השער, ובמכירתה גם כן בשני הרעב... ויאסוף הון עתק למלך... שלא ישאוה מעיר לעיר, כי תהיה בזה הוצאה רבה בטעינה וההבאה...יצברו הפקידים קצת אותה תבואה בערים שיקנו אותה.
האברבנאל רואה בדברי יוסף תכנון כלכלה מדינית המכוונת את הצריכה לאור התנהגות בני אם בעת משברים כלכליים. יוסף צפה שיהיה קשה לדרג הביצועי ולאזרחים לעכל את השינויים הקיצוניים בין שנות השבע לשנות הרעב (שם):
שיגזור דבר חדש במצרים וירבו עליו הקטטות, ויצטרף עליו מפני זה אדם נבון לדעת פשר דבר ולנהל את עם המצרים.
שיכוך פחדים ומרידות יהיה באמצעות אספקת אוכל להמונים (שם):
ובזה יתפייס העם, לפי שיהיה לו אוכל בערים למכרו שם בעת הצורך לצרכם, והשאר כולו יהא בשמירה.
אך המבחן הגדול ביותר בעיני אברבנאל, שהיה אמור לצלוח אותו יוסף, הוא התמודדותו עם פקידי המנהל המכירים את מוצאו, עבד מארץ זרה, ואת יכולתו לפעול מולם, אף על פי שהונחת עליהם כ"מנהל על" על ידי פרעה. התנגדותם מכוונת כלפי פרעה, על שלא קידם מנהל מתוכם וביכר את יוסף על פניהם, וכמובן כלפי יוסף, על שהובא מחוץ למנהל ולא צמח בתוכו (שם) :
שמא יטיל קנאה בזה בין עבדיו וישנאו את פרעה... והיותו נבון וחכם ועדין לא התנסה, והיו במצרים כמה חכמים ונבונים... שאולי יוסף ירא, ויפחד מהמצרים שיקנאו בו על ממשלתו.
אברבנאל חי בין השנים 1508-1437. מסכת חייו העשירה יכולה לפרנס סיפורי חיים של כמה אנשים. הוא גדל בפורטוגל והגיע לעמדת היועץ הפיננסי המשפיע על המלך, כמו שתיאר את יוסף בבית פוטיפר (בר' לט):
אחרי שראה הצלחתו וישרו, לא ידע אתו מאומה, שלא היה שואל ממנו חשבון כמנהג הפקידים.
לאחר חילופי השלטון, סר חינו בעיני המלך החדש. וכשנודע לאברבנאל על מזימת אנשי החצר להדיחו ולאסרו, נמלט לספרד בחוסר כל. השמועות על יכולותיו יוצאות הדופן בפורטוגל הגיעו אל אנשי השלטון בספרד, ואף בה הגיע לעמדת היועץ הראשי בממלכה, אך גורש ממנה בשנת 1492 עם שאר היהודים, והיגר לאיטליה. את סיפור המזימה בפורטוגל, מתאר אברבנאל באוטוביוגרפיה שלו שכתב בהקדמתו לספר יהושע: אנשי בני בליעל...וידברו עלי רעה...שלח אלי משלחת מלאכים רעים, המלך דיבר: רדה אלי.
על המידע שהודלף לו, שבעקבותיו ברח וניצל, הוא מספר"
ואני לתומי הולך...במלון והנה איש...ויאמר: הימלט על נפשך.
בפירושו לשלוש פרשיות – וישב, מקץ, ויגש – משתקף סיפור הבגידה שחווה על בשרו, בתארו את הצלחת יוסף להתגבר על מקורבי השלטון המתנכרים לו (בר' מא):
בהיותו לפני פרעה, לא היה אדם יכול לדבר כנגדו. אבל בצאתו מלפניו ללכת בכל הארץ, היתה לא סכנה עצומה... ולא ערער אדם עליו, כי מה' היתה לו.
נראה שאברבנאל ראה את קווי הדמיון בין מעמדו בפורטוגל ובספרד ובין יוסף במצרים. בהקדמתו לפירושו להגדה של פסח, הוא נוקח סגנון המזכיר את הצלחת יוסף:
כי הפרני אלקים בארץ ההיא, שם ציוה ה' את הברכה באסמי.
אך בפירושו לפרשת ויגש, הוא מסביר את ההבדל בין ברכת האל ליוסף ובית אביו במצרים לבין המכות שניחתו עליו בבתי המלוכה ששירת בהם (בר' מו):

שמהשגחת השם היה, שבהיות רעב בארץ מצרים, ויוסף מכלכל את כל בית אביו, לא הלשינו עליו אנשי דמים ומרמה.

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳