חיובנו כלפי הצומח

חיובנו כלפי הצומח - הרב יואל שוורץ
"ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב. טו)
האדם נברא לשמור על הבריאה ואף לטפחה, כתב הרש"ר (אגרות צפון אגרת ה): "לא אלוקים ולא עבד הוא האדם לתבל ארצו, כי אם אח לכל יצור, אח עובד את ד' יחד עם כולם, ובכור אחיו לפי טיב והיקף עבודתו, בידו הופקדה הארץ כולה, ועליו להשגיח על הכול ולתמוך בידי הכול, לפי רצון ה', זכותו למלאות לכבוש את הארץ, אך מה' היא, אשר האציל עליו מכוחו, אבל מזכותו זאת נובעת גם חובתו, לכבוש לעצמו רק מה שהותר לו, ולהשתמש בקנינו רק לפי רצון ה' שמידו קיבל הכול".
עוד שם (מכתב שלישי):
"כל שעיניך רואות, כל היצור, התגלות ה' היחיד והמיוחד הוא, הכול נברא על ידו והכול סר למשמעתו, הוא יצר את הכול, הוא עשה הכול ועל ידו פועל הכול.
והתבל כולה מה היא? על אדמת קודש הננו עומדים... בעולמו של הקדוש ברוך הוא, הננו חיים, כל הסובבים אותנו יצורי ה' ועבדיו הם.
על כוח יציר ה', כל חומר- מידה נתונה לו מה' לפעול ולעשות לפי חוקי ש-די! הכול עבדי ה', כל אחד במקומו ובזמנו, במידת כוחו שניתנה לו, מקיים את דבר ה', מקים את תרומתו לבנין הכלל, הכול- עבדי ה'. עבדי ה' הם רוח הסערה, הברק, הגשם והשלג, עבדי ה' הרימה הרומשת לרגלך, נאות הדשא המרכינות את ראשן בדרכך, הרעם הנותן בעוז קולו, והרוח הקרירה הנושבת בפניך, כולם עבדי ה' הם!
הכול עבדים הם סביב לכסא ה', וכן אמרו גם חז"ל: בעשרה מאמרות נברא העולם, לא במאמר אחד ברא ש-די את הכול, את כל יצור ויצור ואת כולם יחד, שאלמלא כן, היה כל יצור תלוי בהווייתו, בחייו ובפעולותיו רק באופן בלתי אמצעי בדברי ה', ולא היו היצורים נושאים אחד את השני ומקיימים ביניהם יחסי גומלין. על כן ברק הקב"ה את עולמו בעשרה מאמרות, בעשר דרגות התפתחות יצר שפע כוחותיו, ציוה עליהם להתלכד יחדיו ולפעול כפי דבריו, ואחר כך הבדיל ביניהם כדי שאחד יישא את השני, ואף אחד מהם לא יכיל בקרבו לבד את אמצע חיותו ופעולותיו, - אלא יקבל אותם מיצור- אח לו, ויפיצם בין יצורים אחרים, כדי שכל יצור ויצור, במידת כוחותיו הקטנה או הרבה, יתרום את תרומתו לקיום הכלל, ואם אחד מהם יהרוס דבר מה בעולם, הוא יכרות על ידי כך ענף מעץ קיומו הוא.
המים לאחד שהפרו את העץ, יקוו לעבים בשמים ולימים עלי ארץ, האור, לאחר שהפרה את הארץ והוליד את הצמחייה, יתקשר אל השמש, הלבנה והכוכבים, הזרע, מתנת האדמה בתוך פרי', חוזר אלי', והיא מקבלת אותו לקרבה, למען תוכל לשוב לתת את פרי', מעגל אהבת אין סוף מאחד ומקשר את כל הנבראים כולם מקבלים ונותנים, ואף אחד מהם אינו קיים לעצמו בלבד, כולם פועלים יחד, כל אחד בתוך הכלל ולמען הכלל. והכלל למען הפרט, אין יצור בעולם אשר ישמור כוחותיו ואמצעיו בלבד, אלא כל אחד מקבל ונותן, משפיע ומושפע לשם מילוי יעודן".

מצוות בל תשחית 
לאור האמור, מובן מדוע צריך האדם שלא לקלקל שום דבר בבריאה, בספר החינוך (מצווה תקכט) ביאר את איסור השחתת עצי פרי:
"שורש המצווה ידוע, שהוא כדי ללמד את נפשנו - לאהוב הטוב ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונתרחק מכל דבר והשחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות, ומקרבין אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, וייצר עליהם בגל אבדון והשחתה שיבא, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם".
התורה אסרה השחתת עצי פרי- אפילו בעת מלחמה- אם אפשר לעשות את המצור על העיר בעצי סרק  (דברים כ, כ), מאורות לוקין על קוצצי אילנות טובים (סוכה כט).
לכן על האדם להיזהר לבל יזיק את העולם, וכן הוא צריך לשמרו, ובמיוחד להיזהר במינים השונים שלא יכחדו, וכמו שנהגו בימינו להקים ארגונים לשמירת החי והצומח, וכמו שיש מפרשים את מצוות שילוח הקן, שזה אמצעי שהמין הזה לא יכלה מן העולם.
השבחת העולם
כתוב (בראשית ב, ג): "אשר ברא אלוקים לעשות", ופירשו רז"ל שהעולם נברא לא מושלם, וזאת בכדי, שהאדם יצטרך להשלים את החסר ועל ידי כך הוא נהיה כעין שותף למעשה בראשית. ואמרו רבותינו (פסחים נד, א); שהקב"ה לימד את אדם הראשון כיצד ליצור אש, וכיצד להרכיב בעלי חיים סוס וחמוד שנולד מהם פרידה, היינו, שהבורא לימדו, את יכולתו להתערב במעשה בראשית, כדי להשביחם.
כבר נאמר, שלעתיד לבוא, תתמר שיבולת כדקל, והארץ תוציא פירותיה בכל יום, ואין הכוונה רק לנס כלוי, אלא גם לפיתוח שיטות גידול, וכמו שאכן קורה בימינו שהתפתחו הרבה שיטות גידול, כמו אבטיח ללא גרעינים, חממות המאפשרות לגדל בחורף- גידולי קיץ, קיצור תקופת הגידול בשדה על ידי שתילת שתילים שנזרעו בחממה, והשבחת זנים, ניצול הקרקע על ידי מחזור זרעים או השבחת הקרקע על ידי תוספת דשנים ועוד, וכל זה, בכלל החיוב "לעובדה" מלבד החיוב "לשומרה" שכבר נתבאר לעיל. נח איש צדיק תמים היה הוא שיצר את המחרישה הראשונה בעולם (רש"י בראשית ה, יט). ומאץ המשיך האדם לפתח כלי חקלאות, עד שבימינו העבודה קלה מאוד יחסית לעבר. וכבר אמר הרמב"ם (פירוש המשניות לפרק חלק): שעתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות, היינו שיהיה קל ביותר להשיג, כאילו הדבר נמצא מאליו.
דין איסור כלאים
על אף שהקב"ה חנן את האדם בדעת לפעול בטבע, אסור לו להכליא צמחים, להרכיב מין שאינו מינו, או לזרוע מיני זרעים שונים יחדיו, וזה, כי אמנם נתן הקב"ה לאדם בינה, להשביח את הבריאה, מכל מקום יש גבול, למה שמותר לאדם להתערב המידה במעשי ה', ולכך כתב בעל ספר החינוך (מצוהר רמד):
"הקב"ה ברא עולמו בחכמה ובתבונה ובדעת, וצייר כל הצורות, לפי מה שהיה צורך עניינם ראוי להיות מכוונת השלם בכיוון , וברוך הוא היודע, וזהו שנאמר במעשה בראשית: "וירא אלוקים את כי אשר עשה והנה טוב מאוד", והנה ראייתו ברוך הוא – היא ידיעתו והתבוננותו בדברים, כי הוא ברוך הוא לגודל מעלתו, ואינו צריך לקריית העין- אל הדברים אחר מעשה, כי הכול נגלה וידוע ונראה לפניו קודם מעשה כמו אחד מעשה, אבל התורה תדבר לכל אחד במילות מכוונות אליהם, ותכנה בשם יתברך דברים כדברים המכוונים בהם, שאי אפשר לדבר עם ברי' אלא כמו שידוע אליו, כי מי יבין שאין בכוחו להבין, ועל כיוצא בזה, אמרו רז"ל: "כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע". ובהיות היודע אלוקים, כי כל אשר עשה מכוון בשלמות לעניינו שהוא צריך בעולמו, ציוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו כמו שנאמר בספר בראשית, ולא יתערבו המינים פן תחסר שלמותן, ולא יצווה עליהם ברכתו, ומזה השורש לפי הראה במחשבתנו, נמנענו מהרביע בהמות כלאים, וכמו כן הוזהרנו מזה הטעם על מין הזרעים והאילנות".
כאשר באנגלי' האכילו בהמות במזות שאין זה מאכלת הטבעי- כמו חלבון מן החי, פרצה שם מגפה קשה של מחלת הפרה המשוגעת, כמו כן, כבר הוזכר לעיל, מה קרה כאשר הביאו ארנבות לאסטרלי', כל זה מלמד כי הקב"ה עשה הכול יפה בעתו, ועל האדם להימנע מלהפר את האיזון האלוקי בבריאה.
זאת אומרת- אמנם האדם מגדל ירקות קיץ בחורף- על ידי חממות, כן הוא משביח זנים- על ידי שינוי בגנים של הזרעים אך איסור כלאיים מלמד על חיוב הזהירות של התערבות יתר בבריאה.
זהירות מעבודה זרה: כיון שיש בצומח כוחות רוחניים, כפי שהוזכר לעיל, יש להזהר מהאלהתם, כפי שקרה בעולם הקדמון - שעובדי אלילים עבדו לאילנות, נראה שמה שהנוצרים מכים על עץ- כדי למנוע עין הרגע גם קשור לזה.
התחדשות בטבע, אנו רואים כי יש כוח בצומח להסתגל לכל מיני מצבים כפי שכבר כתבנו לעיל, שהעץ מפתח כושר עמידה נגד חרקים שתוקפים אותו, או מאזן קרינה רבא- אקטיבית, כשחסר לו שמש- הוא גדל לגובה, כשיש לו הרבה שמש- הוא גדל לרוחב, כל זה מלמד אותנו את הכתוב (תפילת שחרית) " המחדש בטובו כל יום תמיד מעשה בראשית", וכתוב (תהילים קד, ל-לא): "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה, יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו".
צמחי ארץ ישראל
ארץ ישראל, למרות היותה ארץ קטנה בשטח, היא רבת צמחים באופן מיוחד בירקות ופירות, דבר שהוא נדיר ביותר. אבותינו ביארו, שהיות והכוח הרוחני של הצמחים בא מארץ ישראל, לכן ארץ ישראל יכולה להצמיח הכול, וכמו שמביא רש"י (קהלת ב,ה) מהמדרש תנחומא: שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארת, איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פילפלין, איזה הולך לארץ לרובין, ונטע בו חרובין, שכל גידי הארצות באים לציון, שמשם משתיתו של עולם, שנאמר (תהילים נ,ב): "מציון מכלל יופי" ולכן יכול היה שלמה ליטע בארץ ישראל כל מיני האילנות, וככתוב (קהלת ב)" עשיתי לי כנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי".
אנו יכולים לחוש בעניין נוסף בזה, פירות וירקות ארץ ישראל שהם כאמור מגוונים ביותר, בכל זאת, הם יחסית טעימים יותר, מפירות וירקות- בכל מקום אחר בעולם, ורק פרטים שונים יש שבמקומות מסוימים הם טעימים יותר. ומסתבר, שזה כאמור, שהכוח הרוחני של הארץ משפיע על כך, וסדר זרעים שנקרא "אמונה" אין זה רק משום שהאיכר צריך להצטייד באמונה כאשר זורע, אלא גם משום, שמהצומח אפשר ללמוד הרבה עניני אמונה.
החקלאות
החקלאות, היא עיסוקם של בני האדם מראשית הבריאה, שהרי קין היה עובד אדמה- ושלא כדעת היסטוריונים המשערים – שבתחילה היו האנשים ציידים וניזונים מפירות שגדלו מאליהן, כי היה אסור לאדם הראשון לאכול בשר עד אחר המבול, ולכן קין היה עובד את האדמה והבל גידל צאן.
מצוות ישוב הארץ בזריעה
בכלל מצוות ישוב הארץ, הוא לגור בארץ וגם לפתח אותה- על ידי נטיעות וחקלאות, כמו שביאר החתם סופר בחידושיו (סוכה לו); שבועז היה זורה גורן השכורים בעצמו- משום ישוב הארת, הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד ביקר פעם בכפר גדעון וראה יהודי חורש, וביקש ממנו שייתן לו את המחרשה כדי לחרוש בה קצת מפני המצווה, עד כמה יקרה מצווה זא, נלמד מדברי רבן יוחנן בן זכאי (אדר"נ): אם הייתה נטיעה בתוך ידך ואמרו לך: הרי לך משיח, בא ונטע את הנטיעה ואחרי כן צא וקבלו.
גם לאברהם אבינו שנאמר לו "קום והתהלך בארץ" פירשו במדרש: נטע אילנות.


ברכת השפע בארץ ישראל- כפי שבאה לידי ביטוח בפרשת המרגלים, מלמדת, כי הקדושה מוסיפה שפע, כמו שלהיפך נאמר (סוטה מט), שהעבירות ממעטים את השפע, אפילו טעם וריח הפירות נעלים על ידי החטא. הקדושה משפיעה על כוח הצמיחה בעולם, אנו למדים זאת ממטה אהרון שפרח והצמיח שקדים- בהיותו בקודש, ונאמר (יומא כא) שאותם עצי פרי שעשה שלמה במקדש, אף שעשויים היו מזהב, בכל זאת, הם הצמיחו פירות, וכשחרב הבית הם התייבשו.

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳