אבני היסוד של הבית היהודי

בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן
הרב משה אבידן
שלמה המלך אומר במשלי: "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן" (כ"ד, ג') בפסוק זה נותן לנו, החכם באדם, הדרכה לבנית הבית היהודי.
עם ישראל אשר כונה ע"י אומות העולם "עם חכם ונבון", בגלל החוקים והמשפטים הישרים, אשר קבל מאת נותן התורה, הוא גם עם זקן ושבע ימים אשר למד הרבה וראה ונתנסה הרבה, בכל תחומי החיים. כ"עם הספר" גם העלה על הכתב את חכמתו ואת ניסיון הדורות.
הרוצה, כיום, להקים את ביתו בישראל אינו צריך לחפש את דרכו באפילה, יש לפניו דרך סלולה, שסללוה חכמי הדורות, בחכמה, בינה ודעת.

כידוע החכם הוא זה שלומד מניסיונם של אחרים, כפי שאמרו חז"ל בפרקי אבות, "איזהו חכם הלומד מכל אדם", ואילו נבון, הוא זה המבין דבר מתוך דבר, כלומר, שלאחר שלמד והתבונן בניסיונם של אחרים, הוא מסיק את המסקנות המעשיות המתאימות. אלו שני האמצעים עליהם מדבר שלמה המלך בפסוק הנ"ל: החכמה והתבונה. (ראה בפירוש המלבי"ם שם, על הפסוק)
המשפחה היהודית הייתה תמיד מושא לקנאתם של אומות העולם בגלל יציבותה, האכפתיות והעזרה ההדדית ששרו בה, ובעיקר הפירות הטובים שצמחו בה.
הגיעו לכך ע"י כמה אבני-יסוד עליהם הושתת הבית-היהודי :
ראשית: ההכרה העמוקה, הזיווגו של אדם הוא מההשגחה האלוקית ולא פרי פגישה מקרית. מי שזו הכרתו, לא יחפש בבית, מה שאין בו ויראה בבת זוגו החלק המשלים אותו, לצורך בצוע התוכנית שתכנן עבורו, יוצר האדם.
שנית: בעוד שאחרים מחפשים בחיי הנישואין, מנוח וספוק צרכיהם, ידעו הנישאים, זה לזה, בעם היהודי, שהם הולכים לקראת משימה כבדה של בנין בית, וכידוע עבודת הבניה היא מהמלאכות הקשות. ויש שראו בכך את הסיבה שתהליך ההתקשרות של בני הזוג כונה "נשואין", מלשון נשיאה בעול של הבניה המשותפת.
במילים אחרות, הנישואין, בהשקפת היהדות, אינן אמצעי להשגת מטרות אישיות, אלא מטרה בפני עצמה, להקים בנין עדי עד.
היסוד של הבית היהודי, הוא הנתינה ולא הקבלה.
הבית היהודי הוא האמצעי שנתן ה' לזוג, כדי לממש את יכולת הנתינה שבהם. בבית כזה שמוקם בהכרה הדדית של מקימיו, שהוא מוקם כדי לתת ולא כדי לקחת, לעולם לא תשאל בו השאלה: "מה הרווחתי מנישואים אלו...?"
--------------------------------------------------------------------------------------
איך לשפר את הזוגיות ב- 3 דקות - הרב שלום ארוש
ועד כדי כך הדברים מגיעים עד שכינה המשגיח דישיבת פונוביז' רבי חיים פרידלנדר זצ"ל, את הבית היהודי בכינוי "בית-ספר לחסד". כלומר: בית, שבו בני הזוג מוותרים זה לזה ומקריבים זה למען זה, ועל בסיס זה מחנכים בו גם את הדורות הבאים.
מצב זה יכול להתקיים רק כאשר חשיבותו של כל אחד מבני הזוג תתבטא בכך "שהזולת יהיה אצלו במרכז" ולא ה"אני" שלו, כהגדרתו של מרן החזון איש זצ"ל.
זאת ועוד: השוני העיקרי של הבית היהודי מבתים אחרים הוא כפי שהגדירו, רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל: "מקדש מעט שבו בני הזוג הם הכוהנים הגדולים". כלומר, מהותו של הבית-היהודי היא היותו אפוף קדושה עד כדי השואתו לבית המקודש ביותר של עם ישראל. וכידוע, במקום המקודש ביותר שהיה בבית-המקדש, בקודש הקודשים, היו כרובים והם היו פורשים כנפיהם כלפי מעלה.
מה יפה דרש רבה של פתח-תקוה הגאון רבי ראובן כץ זצ"ל, פסוק זה, בספרו "דודאי ראובן" בכותבו שהתורה קובעת שלושה יסודות לבית היהודי.
היסוד הראשון : "והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה", כלומר שאיפת הזוג צריכה להיות לעלות ולהתעלות ברוחניות ובקדושה.
היסוד השני: "סוככים בכנפיהם על הכפורת ", אותה כפורת המכסה את הארון שבתוכו לוחות הברית וספר התורה. כלומר שומרים על הכתוב בתורה.
והיסוד השלישי: "ופניהם איש אל אחיו", לעזור זה לזו, לותר זה לזו, ולהקריב זה למען זו. יסוד שלישי זה לא יכול להתקיים אלא אם כן מקוימים שני היסודות הראשונים.
ספר באינטרנט עם הנהגות ועצות מעשיות בכל שלבי חיי הנישואין

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳