תוכחה | שיעור לנשים בלבד | הרבנית אהובה ארד

"ויחי יעקב בארץ מצרים, שבע עשרה שנה; ויהי ימי – יעקב, שני חייו – שבע עשרה שנים, וארבעים ומאת שנה".
פרשת ויחי היא פרשת השבוע השתיים עשרה והאחרונה בספר בראשית.
הפרשה בכללה מספרת על ימי חייו האחרונים של יעקב אבינו בארץ מצריים, ובפטירתו.
הפרשה מסתיימת אף בפטירתו של יוסף הצדיק.
בשבת פרשת ויחי מסיימים את קריאת התורה של ספר בראשית, ומברכים "חזק חזק ונתחזק", לרוב קוראים את הפרשה לאחר עשרה בטבת.
קשה להבחין בסיום פרשת ויגש והתחלת פרשת ויחי, יעקב שמרגיש כי קרבים ימיו לסיומם קורא לבנו אהוב יוסף ומשביע אותו  שבמותו יקבור אותו בארץ כנען, יוסף מלא כבוד, אהבה והערכה לאביו יעקב נשבע לפניו לקיים את בקשתו.
מספר שנות חייו של יעקב מאה ארבעים ושבע שנים מתוכם שבע עשרה שנותיו האחרונות שהה יעקב בארץ מצריים לצד בנו האהוב יוסף.
בטרם מותו חושש יעקב, שהמצרים עובדי האלילים יהפכו את קברו למקום פולחן לכן ממהר יעקב להשביע את יוסף לקבור אותו בארץ כנען.
יברכך ה' כאפרים וכמנשה
יעקב נופל למשכב ויוסף נו הצדיק ממהר לגשת אליו עם שני בניו מנשה ואפרים על מנת שיזכו לברכה מאביו.
בהגיעם מברכם יעקב "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי".
לאחר שיעקב מנשק ומחבק את נכדיו האהובים הוא מתחיל בברכות, הוא מניח את יד ימינו על ראשו של אפרים נכדו הצעיר מבנו יוסף  ואת ידו השמאלית על ראשו של מנשה נכדו הבכור מבנו יוסף.
יוסף המבחין במעשי אביו יעקב ממהר לתקנו מחשש, שטעה בשל גילו וראייתו אך יעקב מבהיר ליוסף כי הינה חלה טעות במעשיו וכי ידוע לו, שמנשה הבכור ראוי לברכה אך אפרים הצעיר יגדל מאחיו הבכור ולכן הוא ראוי לברכה מיד ימינו.
הרבנית אהובה ארד - תוכחה

לאחר ברכת הנכדים יעקב מכנס את בניו לפני מותו על מנת לברכם, דבריו של יעקב הינם שילוב של הגדרת מהותו ותפקידו של כל אחד מבניו, דבריו הם דברי נבואה וברכה על העתיד להתרחש.
בין דבריו משלב יעקב גם דברי תוכחה הנאמרים ברובם בלשון קצרה שרב בה הרמוז על הגלוי.
ברכת יעקב לבניו:
ראובן – בכור יעקב בעל תכונת הכעס השולטת בו היה ראוי לקבל את כתר הכהונה, אך בשל כעסו הרב נמנעה ממנו הזכות.
יהודה – בעל תכונות המנהיגות וממנו תקום משפחת מלכות דוד ובסוף שושלתה מלכותו של מלך המשיח.
שמעון ולוי – יעקב מציין בדבריו בעיקר את תכונתם המשותפת הקשה הבאה לידי ביטוי בהריגת אנשי שכם ובמזימתם להרוג את יוסף. על מנת להפרידם יצא לוי ממניין השבטים ובמקומו יכהן בן נוסף של יוסף.
זבולון – נחלתו תהיה על חוף הים וצאצאיו יעסקו במסחר.ברווחיו יתמוך בלומדי התורה משבט יששכר.
יששכר – שבטו יתמקד בלימוד התורה וצאצאיו יזכו להיות פוסקי הלכה לכלל ישראל.
דן – יעקב מתנבא על גבורתו ומעשיו של שמשון השופט, נצר לשבט דן.
גד – שמו מרמז על "גדוד", ובניו יהיו גדודי המלחמה החלוצים במלחמת ישראל לכיבוש הארץ.
אשר – שבטו יתברך בגידולי זיתים משובחים והוא יספק שפע שמן לכלל ישראל.
נפתלי – נחלתו בארץ בקעת גינוסר, תהיה מבורכת בפירות הממהרים להבשיל.
יוסף – בנו האהוב ביותר של יעקב, זוכה לדברי שבח רבים ולברכה מיוחדת.
בדבריו מזכיר יעקב את מעשיהם הרעים של אחיו אליו ואת גדולתו למרות היותו בגלות.
בנימין – בנימין בן הזקונים מוזכר ברמז היות בית המקדש בנחלתו וכן כמה מצאצאיו.
בתום דבריו חוזר יעקב בפני בניו על רצונו להיקבר במערת המכפלה, אוסף את רגליו "נאסף אל עמיו".
יוסף נופל על פני אביו ופורץ בבכי, נושק לו ונפרד ממנו.
יוסף מצווה על רופאי מצריים לחרוט את גופת יעקב אביו ובמצריים מוכרזים שבעים ימי אבל כאות אהבה והערצה ליעקב.
אחיו של יוסף חששו כי עתה לאחר מות האב יעקב ינסה יוסף להשיב את נקמתו, הם ממהרים לשלוח שליחים שבפיהם צוואה, שאמרה כי יעקב אביהם לפני מותו ציווה על יוסף לסלוח לאחיו.
אך כשזה לא עבד אחיו באו לפניו , נפלו על רגליהם והציעו עצמם לעבדים בתמורה לקבלת סליחתו של יוסף.
יוסף הצדיק פורץ בבכי לאור השפלתם של אחיו והוא מבטיח להם כי אין בדעתו להרע עימם.
יוסף מוסיף ומסביר להם כי גם אם מטרתם הייתה להזיק לו במכירה הוא מקבל זאת באהבה ובהשגחה עליונה.
הפרשה מסתיימת במותו של יוסף הצדיק אשר זכה לראות בחייו נכדים ואף נינים ומגיע לגיל 110 שנים, בצוואתו של יוסף יש מעין נבואה אומר יוסף לאחיו כי יבוא יום ואלוקים יעלה את בני ישראל מארץ מצריים וממשיך ומבקש מאחיו ואף משביע אותם להעביר לבניהם ולבני בניהם את הציווי, כי כאשר יגיע יום פקודה, זה יעלו היוצאים ממצרים את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל.
פרשת "ויחי" מסיימת את חומש בראשית ומעניקה לנו תמונה שלמה, מראשית עד אחרית, מקלקול לתיקון ומגלות לגאולה.

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳