הנהגות עפ"י התורה לאישה| כשרבות מחשבות בלב אישה ~ מה היא עצת ה' ?

אומר דוד המלך בתהילים: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ"- מה פירוש המילה 'יְהָבְךָ'?
אומרים רבותינו, שזה הוא המשא שסוחב האדם על גבו במשך חייו, הדאגות, המחשבות והפחדים שטורדים אותו ולא נותנים לו לחיות.
ובא דוד המלך ומלמד אותנו מהי הדרך הנכונה שבה צריך האדם ללכת במצבים ה 'לא פשוטים' של חייו, מה עושים שבמוח רצות מחשבות וחששות שאינן מאפשרות לך להיות שמחה....
לא תפקידך לחשוש
אומר הקב"ה 'השלך עליי' את אותה 'חבילה', את אותן המחשבות והחששות מבקש ממך הקב"ה - אל תסחבי את! זה לא התפקיד שלך! תזרקי עליי! מה שאת יכולה לעשות בגדר ההשתדלות תעשי ואת השאר תשאירי לי! תסמכי עליי שאני יודע בדיוק מה טוב לך! מהמחשבות האלה את לא תרוויחי שום דבר
(כי הבעל שם טוב הקדוש אומר, ש'האדם נמצא במקום שמחשבתיו נמצאות'- דהיינו אם האישה חיה בפחדים ודאגות תמידיים, אז שם היא נמצאת, היא לא חיה את המציאות הקיימת שלה שבה הכל בסדר, היא חווה את כל הצרות והבעיות אף בלי שהגיעו ומפסידה את השמחה שיכולה להיות לה במה שהקב"ה נתן לה, לא חבל?).

המגיד מדובנא מספר על עני שהלך לו בדרך ומשא כבד על שכמו.
בעודו כורע תחת נטל המשא שעליו חשב לעצמו: 'אילו הייתה מזדמנת לפני עגלה שתסיעני להקל מעלי את המשא הכבד הזה...'
הוגה העני מתאנח ומנגב זיעתו השוטפת.
והנה לאחר זמן קצר כרכרה הדורה חצתה את דרכו של העני ועצרה לפניו,
סוחר עשיר בן עירו של העני נקרה בדרכו ובהכירו את העני עצר לו והציע לו לעלות לכרכרתו, העני קיבל בשמחה את הצעתו של הסוחר.
הכרכרה ההדורה עשתה דרכה אל היעד והנה תוך כדי נסיעה, הפנה הסוחר את ראשו ולתדהמתו נוכח שהעני ממשיל לשאת משאו הכבד על שכמו.
'מדוע אינך מניח את המשא הכבד אל קרקעית הכרכרה, למה תייגע כוחך לריק?!' התפלא בעל הסוחר.
'איני מעז להכביד על הכרכרה שלך יותר מדי, די לי במה שאתה מסיע אותי, אולם להניח גם את המשא על קרקעית הכרכרה ולהכביד עד כדי כך? זה כבר יותר מדי...' השיב אותו עני.
'טיפש' צעק עליו אותו סוחר 'וכי אינך יודע שאני סוחב גם אותך וגם את החבילה שלך?! אתה לא רואה שאינך עוזר לי מאומה אלא סתם מכביד על עצמך לשווא?!'.
מסיים המגיד מדובנא את המשל ומסביר את הנמשל: "כל הבריאה והברואים נשואים על ידי מנהיגו של עולם, הקב"ה סוחב אותך ואת החבילה שלך, הוא לא צריך ממך עזרה, ההשתדלות הגשמית והרוחנית מוכרחת, אבל אין שום סיבה והצדקה שתסחבי את המחשבות האלה אצלך סתם... מה שיכלת לעשות כבר עשית? מעכשיו תהיי רגועה ושמחה ותתני לקב"ה לנהל את העולם, למה את צובטת לעצמך את הלב כל פעם מחדש לחינם?!
ויותר מזה, אומר שלמה המלך במשלי (כ"ט): "חֶרְדַתּ אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בה' יְשֻׂגָּב".
ומסביר רבינו יונה, 'חרדת אדם ייתן מוקש'- שהחרדה שהאדם חרד
נותנת מוקש ומקרבת הצרה עליו...- לא רק ש'לטחון' את המחשבות פעם ועוד הפעם לא יועיל ולא יעזור לך בכלום, אלא זה גם יכול ח"ו לקלקל,
אמנם 'בוטח בה' יְשֻׂגָּב ', מפרש רבינו יונה, שמי שעושה את המוטל עליה ובוטחת בקב"ה בכל דרכיה,
כך שתמיד הלב שלה שקט, יש לה שכר גדול מה'- הוא יְשֻׂגָּב '- היא תזכה שה' יציל אותה,
אף אם באמת נגזרה עליה ח"ו גזירה והדבר הרע היה צריך לבוא... עצם הביטחון והרוגע, ההישענות על בורא עולם, היא הסגולה הבדוקה ביתו לישועה,
ולכן אישה שעדיין לא זכתה להיפקד בבנים, יש בפניה שתי אפשרויות, היא יכולה לשבת ולדאוג, להישבר ולהתייאש, אך היא יכולה גם לנצל את הקושי להתקרבות לה', להתחזק באמונה וביטחון (וכמו שאמר רבינו יונה, שבזו הדרך קרוב יותר שתהא לה ישועה!).
וכמו כן אמא שיש לה קשיים עם ילדיה, היא יכולה ל'הרים ידיים', היא יכולה לאכול את עצמה במחשבות 'מה יהיה איתו?' היא יכולה להתייאש ולא יהיה לה יום אחד שמח בחיים, אך יש גם דרך אחרת,
האישה תעשה את שלה- במקום להרים ידיים, היא תרים ידיים לשמים בזמן תפילה, תזיל דמעות חמות לקב"ה שיחזיר את הילד הזה למוטב, תתחנן לבורא עולם שישמור את הילדה הזו שלא 'תסתנוור' אחרי השקרים של העולם הזה, ולאחר שעשתה השתדלות רוחנית וגשמית, תעשה כל מאמץ להיות שמחה ותשאיר לקב"ה לעשות את שלו.
וכך בכל קושי ושבר בחייה (בפרנסה, בשלום בית, בבריאות, במציאת זיוו ובשאר תחומי החיים) תעשה האישה את שלה- התאמצות גשמית ובעיקר רוחנית, ולאחר מכן תדע- מכאן אין שום עניין לפחד ודאגה, ובעיקר אינו מועיל אלא מזיק! ה' יזכנו! 

(מתוך "מחנה אפרים"- עלון שבת היוצא לאור ע"י כולל אברכים בראשות מו"ר הרב אפרים שרבני שליט"א)

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳