ל"ג בעומר ~ מערת רבי שמעון בר יוחאי

מערת רבי שמעון בר יוחאי
כמסופר בתלמוד הבבלי, רדיפות הרומאים אחרי רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר החלו בעקבות מפגש שהתקיים בין ר’ שמעון לרבי יהודה ורבי יוסף בבית המדרש.
לאחר שסיימו לדבר בדברי קודש, שוחחו בענייני דיומא ורבי יהודה החל משבח את הרומאים על אשר הם עושים ובונים בארץ. מנגד, רבי שמעון בר יוחאי בשעה שדנו בהם ובמעשיהם, אמר: “כל מה שתיקנו – לא תיקנו אלא לצורך עצמם; תיקנו שווקים – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס”. (מסכת שבת ל”ג ע”ב) ורבי יוסף ישב ושתק. דבר השיחה הגיע לאוזני הרומאים עקב הלשנה ורבי שמעון נידון למיתה ונאלץ לרדת למחתרת. השלטון הרומי החל לרדוף את רבי שמעון בר יוחאי, ובשל כך נאלץ לברוח ולהסתתר. רבי שמעון ובנו רבי אלעזר, שהצטרף לאביו, הסתתרו במקומות שונים בגליל בהם גם בבית מדרשו של רבי יהושע בן חנניה, שעל פי המסורת הוא הוא בית הכנסת העתיק בפקיעין. לאחר תקופה בה שהו בבית המדרש של ר’ יהושע, הוצרכו רשב”י ובנו לשנות את מקומם שוב וכך הגיעו למערה בפקיעין, המוסתרת אף כיום על ידי עץ חרוב גדול המעטר את פתחה, והסתתרו בה במשך 13 שנה. במהלך תקופה זו ניזונו מפירות החרוב ושתו ממי המעיין (לדעת כמה חוקרים רעש אדמה עז שהתרחש באזור בתקופה העתיקה, גרם לבקע זה ולמעיין השופע מתוכו.), עד אשר הוסר האיום ויכלו לצאת את המערה ללא חשש.

על סיפור רבי שמעון בר יוחאי והמערה מפי הרב ראובן זכאים

על פי המסורת, כאן כתב הרשב”י את “ספר הזוהר” הקדוש, והמקום נחשב קדוש גם בעיני תושביה הלא-יהודיים של פקיעין.

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳