מידת התאווה

שבירת המידות ועידונן – הרב שלמה אבינר
ישנן שתי דרכים ראשיות ביחס לתיקון המידות:
דרך א: על ידי מלחמה לשבירת הכוחות הרעים שבאדם. לדבר רע אין מקום ושבירתו היא תקנתו.
דרך ב: לעדן את הכוחות הרעים ולשעבדם אל הטוב. "ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו" (משלי טז ז). האויב נהפך לחבר. בכל תכונה רעה שוכן צד טוב, שיש להפנותו לאפיקים חיוביים.
הנה כמה דוגמאות: 
מידת הכעס  -אפשר לשבור את מידת הכעס. בכל פעם שעולה הרצון לכעוס, האדם חושק את שפתיו או הולך ללבוש בגד מיוחד, שעד אז כבר תשכך חמתו. אפשר גם לתקן את הכעס, שהרי הכעס הוא אש, שניתן להשתמש בה לטובה, כגון אש של תורה, שלהבת אש לעשיית הטוב. כעס - פירושו שאדם אינו מוותר בשום אופן, מה שלפעמים הוא דבר טוב. 
מידת העקשנות - אפשר לשבור אותה כדלהלן: אם בעבר התעקשתי שלא לקבל את דעת חבריי, להבא אבטל דעתי מפני דעתו של כל אדם. אך ניתן גם לתקן, ולא לשבור את מידת העקשנות, שהרי טובה היא ביחס לאהבת ד' ואהבת ישראל, לימוד תורה וארץ ישראל. 
יצרא דעריות. אפשר לשבור, אך אפשר גם לתקן, אהבת אדם את אשתו היא בוודאי דבר טוב. 
מידת הגאווה - ניתן לשבור על ידי ביזוי עצמו ברבים. אך גאווה היא לפעמים גם דבר טוב: להרגשת ה"אני" יש ערך ומקום עד כדי כך ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז א). 
מידת התאווה -  ניתן לשבור על ידי הוספת עפר למזון ושינה על קרש, אך יש גם תאווה טובה - תאווה לד'. 
ובכן, באיזו דרך נבחר - שבירת המידות או עידונן? נראה שהדרך השניה מעולה יותר. היא סוברת, שאין שום דבר בעולם שהוא רע במהותו. כל מה שברא ריבונו של עולם יש לו מקום, אלא דבר רע הוא דבר שאינו נמצא במקומו המיועד לו. 
**************************************************************************
חז"ל אומרים הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם,
מהי ההגדרה של תאווה? האם יש תאווה חיובית?
מהן העצות להתגבר על תאווה שלילית?

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳