הכנה ליום הדין ♛ ראש השנה

הכנה ליום הדין ♛ ראש השנה | הרב יוסף מזרחי

 הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
א.     כ"ט באלול, ערב ראש השנה, הוא היום האחרון של השנה, קיימת משמעות מיוחדת לעשית תשובה ולטהרת המעשים ביום זה. בכוחה של התשובה לתקן את חטאי העבר, לסיים את השנה שעברה מתוך התעלות והתקרבות לה' ולשמש כהכנה רוחנית לימי הדין של ראש השנה ועשרת ימי תשובה הממשמשים ובאים.
על האדם להשתדל להרבות ביום זה בלימוד תורה ובקיום מצות התשובה, יש הנוהגים להתענות בערב ראש השנה עד לאחר המנחה
ב.      בערב ראש השנה בבוקר, מרבים באמירת סליחות.
נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, בהכנסו לימי הדין, אנו מתירים את הנדרים שנדרנו עד כה ומבטלים את אלו שנדור מהיום והלאה, אם לא ניזכור את הביטול בשעת הנדר, כדי שמעתה והלאה לא ניכשל בחטאים על אי-קיום נדרים.
יש הנוהגים להתיר נדרים בערב יום הכיפורים (ט' בתשרי).  נסח התרת נדרים ואופן ההתרה מובאים בסידורים ובמחזורים.
ג.       אין תוקעים בשופר בכ"ט באלול, ערב ראש השנה, כדי להפסיק בין תקיעות רשות (תקיעות שתקעו, על פי המנהג בחודש אלול) לתקיעות חובה (מצות תקיעת שופר של ראש השנה).
בתפילה בערב ראש השנה אין אומרים תחנון, אולם בסליחות לפני תפילת שחרית אומרים תחנון.
ההכנות לחג
ד.      מכבסים לצורך הכנת בגדים ליום-טוב, מסתפרים, מתרחצים ומכינים את הבית ושאר ההכנות לחג כבכל ערב יום-טוב. בהכנות אלו אנו מראים שאנו בטוחים בחסד ה' שיוציא את משפטנו בצדק בעת הדין בראש השנה.
נוהגים לטבול במקווה, כדי להכנס ליום הדין בטהרה. טובלים החל משעה אחת לפני חצות היום ואילך. יש הנוהגים ללבוש בראש-השנה בגדים לבנים נאים.
ה.     מכינים מראש נרות גם ללילה השני של ראש-השנה, כי ביום טוב אסור להתיך את הנרות ולהדביקם לפמוטים.
אם ראש השנה חל בימים חמישי ושישי עושים ערוב תבשילין.
ימי ראש השנה
ו.        ראש השנה חל בימים א' ו-ב' בתשרי. בשני ימים אלו חלים דיני יום-טוב, הכוללים איסורי עשית-מלאכה ודינים נוספים.
ימי דין ומשפט
ז.    ימי ראש השנה הם ימי דין, ה' דן את כל באי העולם וקובע את גורלם לעתיד. במשפט ה' נדון האדם על כל מעשיו, דבוריו ומחשבותיו, אם אמנם הלך בדרך התורה והמצוות ועבד את בוראו באמונה, או שחלילה, חטא ולא מלא את תפקידו ויעודו הרוחני. העולם כולו נדון בראש-השנה בדינו של ה' שהינו חוקר-לב ובוחן-כליות.
התשובה מתקנת את החטאים ומקרבת את האדם לבוראו. בתפילות ראש השנה מצויים קטעים רבים העוסקים בהמלכת ה' על עולמו ועל כל בוראיו. כאשר האדם מכיר בעובדה שה' ברא את העולם, מולך עליו ומנהיג אותו, הוא מתקרב לה' בכוחן של התשובה וההכרה בגדלות ה' ובמלכותו, לשנות את גזר-הדין לטובה.
התפילות
ח.     בימי ראש-השנה מרבים בתפילות עד לחצי היום. נסח כל התפילות מצוי במחזורים לראש-השנה. בחלק מהמחזורים מצויים גם פרושים שבהם מבוארים עניני התפילות השונים.
בתפילות שמונה-עשרה מדגישים את מלכות ה' על עולמו ומתפללים אליו שכל יושבי תבל יאמינו בו, יקימו את מצותיו ויעבדוהו בלב שלם.
ט.      לאחר חזרת הש"ץ קוראים בתורה. התפילות הנאמרות בעת הוצאת ספרי התורה מארון הקודש, מובאות במחזורים.
קוראים בתורה: "וה' פקד את שרה וגו'" (בראשית כ"א), למפטיר קוראים בספר תורה שני את פרשת קרבנות החג (בפרשת פנחס). ביום השני של ראש השנה קוראים בתורה את פרשת "עקדת יצחק" (בראשית כ"ב) ואת קרבנות החג.
תפילת מוסף
י.    בתפילת מוסף נאמרות שלש ברכות מיוחדות (מלבד שלש ברכות השבח הראשונות ושלש ברכות ההודאה האחרונות). ברכות אלו נקראות: מלכויות, זכרונות ושופרות.
בברכה "מלכויות" מזכרים עניני מלכות ה' על עולמו ושלעתיד לבוא, בעת הגאולה השלמה, יכירו כל הברואים שה' מולך על כל הארץ, ברכה זו מסתימת במילים: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון".
בברכת "זכרונות" מדגישים את השגחת ה' על יצוריו ושה' זוכר את מעשי כולם, כלולה בה גם תפילה לה' שיזכור את זכות עקדת יצחק. הברכה מסתימת במילים: "ברוך אתה ה' זוכר הברית".
בברכת "שופרות" מוזכר מעמד הר סיני וקול השופר שנשמע בו ומתפללים לה' שנזכה לשמוע את קול השופר בעת הגאולה השלמה, הברכה מסתימת במילים: "ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים".
את ברכת "שים שלום" בסיום תפילת העמידה מסיימים בארץ ישראל בנסח הרגיל: "ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום" ולא כפי שמובא בחלק מהמחזורים.
יא.  בחזרת הש"ץ בתפילת מוסף נאמרת תפילת "ונתנה תוקף" היא חוברה ע"י רבי אמנון ממגנצה, תפילה זו נאמרת על ידי הציבור והש"ץ בכוונה גדולה ובהדרת קודש.
בנסח התפילה של בני עדות המזרח אין אומרים את תפילת "ונתנה תוקף".
בראש השנה נאמרת תפילת "עלינו לשבח" גם בתפילת מוסף. נהוג שהציבור נופל על פניו בעת חזרת הש"ץ ב"עלינו לשבח", כאשר אומרים: "ואנחנו כורעים ומשתחווים "וכו'. בעת ההשתחוויה יש לשים מטפחת וכדו' על הארץ כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים. בני עדות המזרח אינם נוהגים ליפול על פניהם.
מצות תקיעת שופר
יב.  מצוה מהתורה לתקוע בשופר ביום הראשון של ראש השנה, חכמינו זכרונם לברכה תיקנו שיתקעו בשופר גם ביום השני של ראש השנה, השופר עשוי מקרן של איל.
בכוחו של השופר לעורר את לב האדם ולהחדיר בו הרהורי תשובה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ד':
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והביטו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
במחזורים מובאים טעמי התקיעות ורעיונות נוספים הקשורים למצוה זו.
אופן קיום המצווה
יג.   לפני התקיעות נאמרים פסוקים ותפילות מיוחדות על ידי התוקע בשופר ועל ידי הציבור כולו, סדר הפסוקים והתפילות מובא במחזורים.
זמן קיום המצווה הוא ביום ולא בלילה.
מצות תקיעת שופר היא מצות עשה שהזמן גרמה, כלומר, מצוה התלויה בזמן.
נשים פטורות מקיום מצות עשה שהזמן גרמן, נשים רבות מקימות את המצוה ובאות לשמוע את התקיעות.
יד.  על התוקע בשופר לעמוד בעת התקיעות ולא להשען על שולחן וכדו'.טו. קימים פרטי דינים רבים מאד הקשורים לתקיעות. על התוקע בשופר להיות בקי היטב בדינים אלו. עליו להכין את עצמו לפני החג כדי שיהיה מנוסה בתקיעות. על כל אחד מהשומעים לשמוע היטב את כל הקולות היוצאים מהשופר ולכוון בלבו לצאת ידי חובת מצות שופר.
לפני התקיעות מברך התוקע: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לשמוע קול שופר" ואת ברכת "שהחיינו".
בשעת אמירת הברכות, יש לכוון למילים היוצאות מפי התוקע ולאחר סיום הברכה לענות "אמן".
התוקע מברך "שהחיינו" בשני ימי ראש-השנה, בני עדות המזרח מברכים "שהחינו" רק ביום הראשון. אולם אם
היום הראשון של ראש-השנה חל בשבת (ראה להלן), מברכים "שהחינו" ביום השני.
טז. אין לשוחח (שלא בענין התקיעות והתפילה), החל מהברכות שבתחילת התקיעות ועד סוף כל התקיעות שלפני תפילת מוסף, אין להפסיק בדיבורים אפילו אם הם בעניני התקיעות. מי שדיבר לאחר הברכות לפני שהתחילו את התקיעות צריך לחזור ולברך.
יז.  תוקעים בשופר בשני הימים של ראש השנה.
בשבת אין תוקעים בשופר. בשבת השופר הוא מוקצה ואין לטלטל (להזיז) אותו. כאשר היום הראשון של ראש
השנה חל בשבת, תוקעים ביום השני בלבד (היום השני של ראש השנה אינו חל לעולם בשבת).
סימנים בסעודה
יח. בסעודת הלילה בראש השנה נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים, לסימן שתחדש עלינו שנה טובה.
בעת אכילת תפוח בדבש אומרים: "יהי רצון מלפניך וכו' שתגזור עלינו שנה טובה ומתוקה". בעת אכילת ראש של
כבש, של איל או של דג, אומרים: "יהי רצון מלפניך וכו' שניהיה לראש ולא לזנב". 
בעת אכילת רמון אומרים: "יהי רצון מלפניך וכו' שירבו זכויותינו כרימון". בארצות השונות ובעדות השונות
מקובלים מנהגים נוספים בענין זה.
יט.  את המאכלים הללו נהוג לאכול לאחר ברכת "המוציא" ואכילת הפת מה"לחם  משנה".
לפני אכילת הפרות מברכים ברכה ראשונה ואוכלים מיד, ולאחר מכן, אומרים את נסח ה"יהי רצון" דלעיל, כי אסור להפסיק בין ברכה לאכילה. אם מצויים פרות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מברכים עליהם "בורא פרי העץ" ופוטרים את שאר המינים. על הכבש או על הדג אין מברכים, כי ברכת "המוציא" פטרה אותם מברכה.
יש הנוהגים לטבול את פרוסת "המוציא" בדבש.
כ.   נוהגים לא לישון במשך שעות היום בראש-השנה. בשם האר"י ז"ל מובא שלאחר חצות היום מותר לישון. היושב בטל ואינו עוסק בתורה או בתפילה נחשב כישן.
תשליך
כא. ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, לפני שקיעת השמש נהוג לומר את תפילת "תשליך".
אם היום הראשון חל בשבת, כתב המשנה ברורה שנוהגים לומר את תפילת תשליך ביום השני של ראש-השנה.
בני עדות המזרח נוהגים לומר את התשליך ביום הראשון של ראש השנה גם כאשר הוא חל בשבת. עליהם להיזהר שלא לטלטל את המחזור וכדו' במקומות שאסור לטלטל בהם.
בתפילה זו מבע רצוננו להשליך מעלינו את כל החטאים, לחזור בתשובה ולהשאר נקיים מחטא, בין שאר הפסוקים, נאמר בתפילת תשליך הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" ומכאן המקום לשם: "תשליך".
כב. התפילה נאמרת ליד ים, נחל או באר וכדו' או במקום שממנו רואים מקומות אלו. מובא במדרש שכאשר אברהם אבינו הלך להקריב את יצחק על גבי המזבח, הוא עבר עד צוארו במים וקרא לה': "הושיעה, כי באו מים עד נפש". באמירת ה"תשליך" ליד מקום מים אנו עושים זכר לעקדת יצחק.
יש הנוהגים לנער את כיסי הבגדים בשעת האמירה, כמובא במחזורים. יש בכך רמז שעלינו לשיב לב להשליך
מעלינו את החטאים ולחפש דרכים לשוב אל ה', כדי שנהיה נקיים מכל חטא.
הדלקת נרות וברכת "שהחינו" בלילה השני
כג. גם בלילה השני של ראש השנה מדליקים נרות.
לפני ההדלקה מברכת האישה את ברכת "להדליק נר של יום טוב" ואת ברכת "שהחיינו" (ראה פרטים נוספים
בהלכה הבאה). בני עדות המזרח אינם מברכים "שהחיינו" בעת הדלקת נרות ביום טוב. גם בשעת הקידוש בלילה
השני של ראש השנה מברך המקדש את ברכת "שהחיינו". (אם מדליק הנרות יקדש אחר כך בעצמו, עליו לברך
"שהחיינו" בקידוש ולא בהדלקת הנרות).
כד. קים ספק הלכתי אם מברכים "שהחיינו" בלילה השני של ראש-השנה. לכן, תלבש האישה בגד חדש בשעת הדלקת הנרות, וכן המקדש ילבש בשעת הקידוש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויכונו בברכת "שהחיינו" גם עליהם, על ידי כך הם יוצאים מן הספק. גם כאשר אין פרי או בגד חדשים, מברכים את ברכת "שהחיינו".
כה. מדליקים את הנרות בלילה השני לאחר צאת הכוכבים, כי אין מכינים ועושים מלאכות ביום הראשון של ראש השנה עבור היום השני. את האש להדלקת הנרות מעבירים מאש הדולקת כבר, כי אסור להבעיר אש חדשה ביום-טוב.
כאמור לעיל, מכינים את הנרות מלפני ראש השנה גם ללילה השני, כי ביום-טוב אסור להתיך נרות, להדביקם לפמוטים או להבהב את הפתילה.
סדר התפילה של היום השני של ראש-השנה, מובא במחזורים.  

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳