האדם לא לעצמו נברא

לא לעצמי 
אומר ר' חיים מוולז'ין זצ"ל (תלמיד הגר"א מוילנא): "האדם לא לעצמו נברא אלא להועיל לאחרים ככל אשר ימצא בכוחו לעשות"- דברי ר' חיים צריכים להוות קו מנחה ודרך חיים בעבור כל אדם ונבראם בס"ד. אומר הרב, תזכרו צדיקים שלי! אם הקב"ה מקים אתכם בבוקר, אם זכיתם לבוא לעולם הזה, זה אינו אלא בשביל זולתכם! למה אתה הולך על הרגלים? תזכור, בשביל שלעוד משהו יהיה טוב על הלב! לגרום לכך שעוד אנשים יחייכו! והשאלות העולות- בשביל זה נבראתי?! איפה אני? מה איתי בכל הסיפור הזה?! אם לא בשביל עצמי נבראתי, אז מי ידאג לצרכים שלי?! התשובה היא, שזולתך הוא זה שעליו מוטלת האחריות לדאוג לך, כך נראה עולם מתוקן ע"פ ראות עיניו של ר' חיים מוולז'ין.
'יש לי זכויות'
אך לא באנו עתה לתקן את העולם ומספיק שניקח את דברי הרב ונשליכם לתוך ביתנו ונמצא בהם דרך חיים ומוסר גדול! האדם חי בהרגשה של 'יש לי זכויות', 'מגיע לי'- לדוגמא: 'אני מפרנס ואני מצפה', 'אני מבשלת בשבילו, מנקה מגדלת לו את הילדים ומצפה ליחס', כל הזמן אדם מצפה ליחס מבן הזוג, פעמים הוא מתבטא בעזרה מעשית, פעמים שמתבטא בעידוד ופרגון, ופעמים סתם במילה טובה, אך תמורה כל שהיא חייבת להיות ובצדק (אם כי בבית איננו מחפשים את הצדק, אלא את השלום). ואני מקדים ואומר, שמשימה לא פשוטה לפניכם ואולי הקשה ביותר בעבודת שלום הבית, אך זוג (או אחד מהם) שיזכה ליישמה, אפשר לומר עליהם, שהם גילו את סוד האושר בבית היהודי.
המשימה היא לקיים את חובתנו גם שהצד השני לא כל כך 'ראוי' לכך (לדעתנו), גם שאינו מקיים את חובותיו שלו, פשוט להשלים עם המצב של עבודה 'חד צדדית' ללא שיתוף פעלוה, מצידו של בן הזוג, או במילים פשוטות 'נתינה לא ציפייה לקבל בחזרה'- אני עושה את שלי... בקשר לחובות שלה? זה כבר לא קשור אליי! נתינה לשם נתינה ולא לשם קבלה! מה נותנת גישה זו לנישואין? כמה יפה לראות בית שנשמעים ממנו רק משפטים כמו: 'לכי לישון, את מאוד עייפה, אני אסדר כאן', 'היה לך יום קשה. אני אהיה עם הילדים, לך לנוח', 'את עשית מספיק, אני אלך לקניות', משפטים שמראים על בית יפה המושתת על נתינה בלתי פוסקת. ומנגד, כמה מצער לשמוע משפטים הפוכים לגמרי: 'מה כבר עשית היום?! את יודעת איזה יום עבר על עליי?!, 'אתה כמו עציץ בבית הזה, לא עושה כלום!'.
גישה זו- של נתינה טהורה- יוצרת בנישואין את הבית הראשון שהזכרנו, זה עם המשפטים שמחממים את הלב. כי הרבה בתים עסוקים פעמים רבות במשחק 'משוך בחבל', מידת האנוכיות דורשת לגרוף לידינו בכל הכוח כל 'מה שמגיע לנו', אם אנחנו אומרים מילים טובות- זה רק בשביל לקבל תמורה (ואז גם הנתינה שלנו היא בעצם קבלה), אך אותם שעושים בבית חסד עם בן הזוג, לא על מנת לקבל, אלא בשביל מטרה אחת ושמה 'לתת', זו היא נתינה אמיתית וטהורה שעל ידה אפשר להגיע לאהבה אמיתית!
רבותינו במדרש מספרים על אלכסנדר מוקדון, שבאחד ממסעות הכבישה שלו, הוא הגיע למלכות 'קציא' ורצה לראות כיצד פועלת מערכת המשפט שלהם. נכנס לפני מלך 'קציא' וחיכה שיבואו שניים לדון זה עם זה. ואכן הגיעו. מה הטענות? התובע קנה חלקת אדמה משכנו ומצא בה אוצר קבור. לדבריו, התכוון לקנות אדמה ולא אוצר, ולעכן טען מתוקף שהאוצר שייך למוכר. לעומתו המוכר השיב ל'הגנתו', שמכר את כל האדמה ואת אשר עליה לקונה, ולכן האוצר צריך להיות שלו ('הם נורמליים?!'- אנחנו שואלים את עצמנו...). "יש לכם ילדים?" שאל המלך. "כן, לי בן ולו בת" ענה אחד מהם. החליט המלך: "שיתחתנו הבן והבת זה עם זו וכך האוצר יישאר במשפחה". כשראה המלך את תדהמתו של אלכסנדר מוקדון, שאלו: "וכי לא דנתי כראוי? כיצד הייתם דנים בארצכם". "אצלנו היינו הורגים את שניהם והאוצר ילך למלכות" השיב. "יש לכם בהמות?" חזר ושאל. "כן". "הבנתי...אז כנרה שהשמש לא זורחת בשבילכם, אלא בעבור הבהמות, שנאמר: "אדם ובהמה תושיע ה'"- נמצאנו למדים מה תועלתה וכוחה של נתינה, מה ה'רווחים' שלנו מחשיבה טהורה –ללא אינטרסים- על טובת האחר- פשוט זכייה של כל הקופה. ועל פי זה עלינו לדעת היכן לקטלג את עצמנו, לאיזו קבוצה אנחנו שייכים, על אילו ערכים מושתת ביתנו והחשוב מכל, מהן התוצאות כשרואים למול עיננו רק את הצד השני ומסירים את עיננו מעצמנו. נתינה לשם נתינה ולא לשם קבלה!

(מתוך "מחנה אפרים" עלון היוצא לאור ע"י כולל אברכים בראשות מו"ר הרב אפרים שרבני שליט"א)     

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳